בעניין שכח לספור יום בספירת העומר. לכאורה לפי תשובת המהרי"ץ פע"צ ח"ג תשובה י' יוצא ששיטתו של מהרי"ץ שלא לברך בשאר ימי העומר (וכפי שיטת השו"ע). לענ"ד ד"ר משה גברא לא הציג נכונה את העניין בכרך ג' עמ' 263. בנוסף, לא ראיתי הוראה מפורשת בתכאליל קדומים ששיטת קדמוני תימן בעניין זה היא לפי הרמב"ם שאומר שממשיכים לספור בברכה אלא שלא אומרים "שלמי" ביום האחרון. מארי ניסה להביא תשובה של הרמב"ם להוכיח שיטה זו אך הוכח שתשובה זו אינה של הרמב"ם.
ועוד, מארי חיים כסאר אכן תמך בשיטה האומרת שממשיכים לברך בשאר לילות. לכאורה הרב שלמה עמרם קורח בעריכת שולחן (מהדורה א') עמ' קכ הערה י"ג (פסקה שנייה) כתב "שאלו המחזיקים בפסקי הרמב"ם נוהגין לברך אם שכחו" . נראה שבמהדורה תניינא המורחבת דילג על משפט זה? 
א) האם תשובה זו של המהרי"ץ משקפת רובד מוקדם של פסיקותיו? (גם בעץ חיים לכאורה הלך בשיטת השו"ע)
ב) הייתכן שמהרי"ץ לא הכיר הוראה קדומה בתימן שממשיכים לברך אם שכח?
ג) בהעדר הוראה מפורשת בתכאליל הקדומים, כיצד אנו יודעים בוודאות בעניין זה שהולכים לפי הרמב"ם?
למרות שאישית אמשיך בהוראה זו (שממשיכים לספור בברכה) אך ללא הוכחה/ידיעה מוצקת עולות תהיות? שמא נותק חוט המשולש מההוראה הקדומה עד לתקופתו של המהרי"ץ? או שמא שיטת הרמב"ם בעניין זה אינה שממשיכים לברך? ואז ואנו אנא אנו באים?
אשמח לחיזוק/חיזוקים עבור שיטה זו.