לכבוד מהר"ר ערוסי הי"ו
לשאלתי לקמן לא ראיתי התייחסות מפורשת בספרי פוסקי העדה(גם לא בשע"ה)- מדוע המלבוש המלא של הכלה התימניה(דומני נקרא "תשבוך") אינו בכלל גזירת עטרות כלה שבסוף הל' תעניות? ואע"פ שרבנו בפה"מ סוטה ושבת כתב שהיא עיר של ירושלים- מצוירת על הזהב כמו שעשה ר"ע לאשתו- הרי ששם כתב :"ועטרות הכלה, עיר של זהב וכבר ביארנוהו בשבת וכן העטרה וכל הדומה לה". משמע לאו דווקא עיר של זהב וכן נראה מלשונו בחיבור סוף פ"ה שכתב עטרות כלות של כסף וזהב אבל של גדיל(בד שזור) מותר, ומשמע כל עטרה בכלל הגזירה שכן פשוט מסתימות הלשון. וכן מה שהותר לכל אישה נאסר בשבת לצאת לרה"ר לכן בהל' שבת כת"ר ולא בעטרת של זהב, והנה הכלה שלנו הדורה בעטרה גדולה מזהב או מכסף ולכאורה אסור? וכן דייק הטור(סי' תקס) מלשון רבנו שעיר של זהב לאו דווקא ושכ"כ הרמב"ן שכל שעיקרו של כסף או זהב אסור. ובחיי אדם מצאתי שכתב וז"ל: "בשעה שמכסין ראש הכלות ביום החופה, אסור לכסות במעיל שיש בו חוטי כסף וזהב, כי יש אומרים דזהו שגזרו על עטרות כלות". וחוכך אני לומר שאבותינו נ"נ היה פשוט להם להיתר ולא העלו שאלת האיסור כי סמכו על הרשב"א ופוסקים שאחרים שכתבו שהגזירה היתה דווקא על ירושלם של זהב וכן ראיתי בפירוש של הרמבם היומי מקבילי- שבכל מקום מפרשים עטרה זו שצורתה דווקא של ירושלים וזה מה שנאסר. או שמא העטרה הנהוגה היא מבד מבפנים ועיקרה בד- אע"פ שמשובצת בזהב וכסף וזה מותר(כעין הכלות של בני הכפרים?) וכן דייק הרב שתילי זיתים מלשון השו"ע (שהעתיק לשון רבנו כדרכו לרוב), שאם היא של גדיל מותר ודייק אע"פ שמוסיפים עליה תכשיטי כסף וזהב - מותר- ודלא כדיוק הב"י מנוסחתו ברמב"ם.
ביקר