בהלכות תפילה וברכת כהנים פ"ז הל' יד' כותב הרמב"ם לעניין שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום : " ...ועל המים לפניו ולאחריו, הרי שבע".
א) במהדורה ראשונה הגרסה היתה "ועל היין" ועקב כך מורי כתב בהערה מד' שעל היין שבתוך הסעודה מברך גם ברכה אחרונה, כי אין ברכת המזון פוטרתו, משום שהיין קובע ברכה לעצמו.
במהדורה שניה תוקנה הגרסה ברמב"ם שבכל כ"י הנוסח מים ולא יין.
אם כך, היה צריך לעניות דעתי, גם לתקן את נוסח הערה מד' כי לא מדובר כלל בהלכה זו על יין אלא על מים.
ובכל זאת, היות ומורי לא תיקן, איני יודע אם מחמת שגגה, או שלא הוא עבר על הניסוח במהדורה שניה, האם ניתן להסיק להלכה כי מורי בדעה שצריך לברך גם ברכה אחרונה על היין שבתוך הסעודה ?

ב) מה דין מים ושאר משקים הבאים מחמת הסעודה? מדוע אין ברכת הפת פוטרתם? מדוע צריך לברך עליהם לפי הרמב"ם (לאור הגרסה המתוקנת עפ"י כתבי יד) גם ברכה ראשונה וגם ברכה אחרונה?

הערה מד, עמוד קפג , הלכות תפילה וברכת כהנים פ"ז הלכה יד