פילגש גרושה לכהן לדעת הרמב"ם
שאלה
שלום רב,
בפשטות, האיסור המרכזי לכהנים לקחת גרושה/זונה/חללה הוא בקידושין:
שנאמר: לא יקחו
וכך משמע מספר המצוות ומהרמב"ם איסורי ביאה י"ז.
מה הדין לגבי כהן שרוצה לקחת פילגש גרושה אשר טובלת לנידתה?
אמנם נחלקו הפוסקים בהיתר פילגש בכלל, והרמב"ם אוסר
אבל לדעת המתירים פילגש שטובלת לנידתה, מדוע כהן יהיה אסור
לקחת פילגש גרושה?
ראיתי באוצר הפוסקים באבן העזר ו שמביא שיש לדעת הרמב"ם לכל
הפחות איסור דרבנן, ולא הבנתי מנלן?
כיצד ניתן ללמוד מהרמב"ם איסור דרבנן?
אמנם הרמב"ם מדייק בפרק י"ז שאם לא קידש את הגרושה אז אינו לוקה משום גרושה.
הא משום גרושה לא לוקה, אבל איסורא מיהא איכא.
אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו שפילגש אסורה ויש בה איסור קדשה ויתכן
שלזה הוא כיוון.
בתודה מראש
תשובה
שאלתך לא מובנת לי, שהרי לפי רבנו, פילגש אסורה גם לישראל.
