בהלכות מילה פ"ג הלכה ז כותב הרמב"ם: "גוי שצריך לחתוך ערלתו מפני מכה או שחין שנולד בה, אסור לישראל לחתוך לו אותה מפני שלא נתכוון למצוה".
וממשיך הרמב"ם באותה הלכה ואומר: "לפיכך אם נתכוון הגוי למילה מותר לישראל למול אותו" עד כאן לשונו הקדושה של רבנו.
רבנו במורה מביא שני הסברים לעניין המילה: 
1.    משום מיעוט התשמיש והחלשת האבר.
2.    שיהו כל בעלי ההשקפה הזו כלומר סוברי יחוד השם, להם סימן אחד גופני הכוללם ולא יוכל מי שאינו מהם לטעון שהוא מהם והוא נכרי לפי שיעשה כן כדי להשיג תועלת או להתנכל לאנשי הדת הזו"
ילמדנו הרב, מדוע אם כן בהלכות מילה מתיר הרמב"ם למור את הגוי אם נתכוון למילה למרות שנשאר בגרותו, הרי אותו גוי שמל לשם מילה יוכל להתנכל לאנשי דת האמת כפי שמסביר הרמב"ם במורה בטעם השני.