ישנה תופעה הולכת ומתרחבת בקרב שלומי אמוני ישראל , שומרי תורה, ואף בחורי ישיבות, כאשר
מגיע הבחור לפרק האיש מקדש, ומוצא את בחירת לב ו איתה רוצה להקים בית נאמן בישראל, אזי
עורך "אירוע" שבו מציע לה להינשא )="הצעת ניש ואין"( .
הצעת נישואין זו מלווה ב" הפקות" שונות ומגוונות, ביניה ן הפרחת בלונים, פרחים, ועוד כיד הדמיון
הטובה, ולעיתים מצרפים גם בקבוק יין לשם האוירה. שיא האירוע מגיע כאשר הבחור שולף טבעת
ומעניק אותה לבחירת לבו הנרגשת והמאושרת.
את האירוע מלווים לעיתים גם השושבי נים, חברי החתן, שמתעדים בתמונ ות ובווידאו את הצעת
הנישואין, שולחים לבני המשפחה ולחברים הקרובים ששמחים בשמחת הזוג ובהקמת בית נוסף
בישראל.
אלא, שאף אם מקיימים אירוע מרגש זה, ומנקים את קלות הדעת שעלולה להיווצר, ומסלקים את
שתיית יין, ומסתפקים רק בהצעת נישואין פשוטה, בה הבחור מבקש לישא את בחירת ליבו, ומעניק
לה טבעת, בפני שני עדים, הרי שהיא מקודשת, כפי שכתב רבנו )אישות ג, ח(:
היה מדבר עם האשה על עסקי הקדושין, ורצת, ועמד וקדש, ולא פרש ולא אמר לה כלום,
אלא נתן בידה או בעל - הואיל והם עסקין בענין, דיו, ואינו צריך לפרש. וכן עדי הקדושין
והגרושין, אינו צריך לומר להם 'אתם עדי', אלא כיון שקדש בפניהם או גרש - הרי זו
מקודשת ומגורשת.
על נושא זה אבקש לשאול מכת"ר מספר שאלות, ואם ימצא זמן להשיבני תעב"ט:
א. האם במקרה כמו שציינתי הבחורה מקודשת?
ב. בהנחה שהיא מקודשת, האם באירוע החתונה, שיתקיים מס' חודשים לאחר מכן יש עדיין
אפשרות לברך את ברכת האירוסין, שהרי היא כבר מאורסת, וכל הברכות מברך עליהן
עובר לעשייתן?
ג. בהנחה שהיא מקודשת, אם חלילה הזוג מחליט לבסוף שלא להינשא, האם היא צריכה גט?
ד. אודה לכת"ר אם יוכל להנחות אותנו כיצד להדריך את צעירי הצאן בנושא זה ה לכה
למעשה.