לכבוד הרב,

ידוע שעל פי שיטת הרמב"ם כפי שמתבארת מפירושו למשנה בפרק
חלק, גיהנם הוא מיקום בעולם הזה ולא לאחר המוות.

משמע משיטתו של הרמב"ם בהלכות תשובה פרקים ג,ח,ט
שיש 2 מצבים בלבד לאחר פטירתו של אדם:
או שזוכה ל"חיי העולם הבא"
או שנכרת ונעלם לגמרי ללא המשך לנפש.
אין גן עדן וגיהנם לאחר המוות לשיטתו כפי שאני מבין.

מצד שני, בהלכות תשובה פרק ג' - הרמב"ם מבאר
בעקבות הסוגיה בראש השנה יז,א, מה דינו של רשע
שרובו עוונות, או בינוני שלא הניח תפילין מעולם.
הרמב"ם אומר ש"דנין אותם כפי חטאותיהם" ויש להם חלק לעולם
הבא.

מתי ואיך דנים אותם? בעולם הזה?
כי לא מצינו שהרמב"ם מתאר עונש בעולם הנשמות מלבד
הכרת שהוא היעלמות מוחלטת ולא עונש זמני שלאחריו
מגיע "עולם הבא"
אשמח לביאור

בברכה