ראשית, אין הכוונה שאין מכבדים בדרכים, כלל.
שהרי רבנו פסק בפרק ששי מתלמוד תורה, ה"ד, שאם הרב היה מהלך בדרך, וראהו התלמיד, שחייב לעמוד בפניו.
וכן אם הרב היה רוכב בדרך וראהו התלמיד, שחייב לעמוד בפניו. וכן בהלכה ה', שם, שלושה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע, גדול מימינו, וקטן משמאלו. 
ואם כן, עלינו לבאר הא דאין מכבדיל בדרך, שאמרו חז"ל, בגמרא ברכות, מו, ב: "ת"ר אין מכבדים לא בדרכים, ולא בידיים מזוהמות", ופסקה רבנו, בהלכות ברכות, ט, יב, "הביאו להם מים לנטילה (=מים אחרונים) כל שמברך ברכת המזון, הוא נוטל ידיו תחילה, כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר. ושאר הסועדין נוטלים ידם בסוף בזה אחר זה (=ואין מדלגים, לצורך כיבוד) ואין מכבדים בדבר זה, שאין מכבדים בידיים מזוהמות, ולא בדרכים (=בנסיבות שיש קשיים לכבד, ושאין באותן נסיבות עניין של כיבוד, או כבוד), ולא בגשרים (=כי הבטיחות קודמת לעניין הכיבודים), אלא בפתח הראוי למזוזה (=כלומר פתח של דירה, ולא סתם פתח) ובשעת כניסה", לפי זה, אם רב ותלמיד יוצאים יחדיו, מבית מדרש, או מבית דירה. הרב יצא תחילה ולא על זה נאמר, שאין מכבדין בדרכים וכך יש לנהוג לפי רבנו.