בשיעורו האחרון – מלאכה שאינה צריכה לגופה - פ''א ה''ז-ח רמב''ם הלכות שבת

 (https://www.youtube.com/watch?v=RcCNOO7_5ps&t=4677s) 

סיכם הרב "אני עדיין מצדד בדברי ההכרעה של מארי כמו הכס"מ [אות יז] שאינו חייב כלום יש בזה סרך איסור. כן. ולא כדעה שאומרת שזה מותר."

ובכן מה יענה מארי בפכ"ב שבת הל' כד "מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישם בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרעו. ואם נקרעו אינו חייב כלום, שהרי לא נתכוון." וכי שייך לומר כאן כשטת הכס"מ ומארי דאינו חייב ואסור? ואם לא, איך צריך להבין לשון ההכרעה של מארי בפ"א אות כו (בעמ' לא טור א) "דאינו חייב ואסור, וכמ"ש הכס"מ בתחלת הפרק" (הל' ד)? שהרי כתב רבנו בהל' ד שהכלל שלו הוא בכל מקום [בהלכות שבת].