כמה שאלות לגבי מצוות ייבום.

1 לאחרונה למדתי קצת על הנושא ולפי הבנתי נראה כשיבום היה גורם למריבות ובעיות שלום בית אז חליצה היתה הבחירה היותר טובה. שמעתי שהיו מקומות (ביניהם גם בתימן) שהיה פחד מחליצה ובכך ליבמה נותר רק אפשרות של יבום או עגינות אפילו אם היבם היה נשוי.
2 האם זה גרם מתח בין הגיסות (שכתוב בגמרא במצב הזה של חשש יבום גיסות שונאות זו את זו בגלל חשש של צרה)?
אם כן, איך התגברו על העוינות?
3 האם נמנעו מלהתחתן עם הבכור בגלל הסיבה הזאת?
4 מה אם היבמה סולדת מהיבם? (אפילו אם הוא לא מוכה שחין)
5 איך מצוה יכול לגרום לערעור שלום בית?
הרי מי שפוגע בשלום בית נקרא רשע, ועוד ה' מוכן למחיקת שמו הקדוש עבור שלום בית אז איך ייתכן מצוה גורם לשנאה וערעור שלום בית עד שגמרא מעידה שהגיסות שונאות זו את זו? ובכך גם לצלקות וטראומה אצל הילדים שגדלים בבית כזו?
"דרכיה דרכי נועם....."
6 עוד שאלה בענין דומה- מקומות שהיה לאשה חוסר הגנה כנגד רבוי נשים.
האם נשים העדיפו בעל עני - כך שלא יוכל לקחת עוד אשה?
7 אם הברכה נמצא בתוך הבית בגלל האשה, איך התורה התירה להשתמש בברכה הזה נגד האשה עצמה? הרי רק עשיר יכול לקחת עוד נשים.
8 איך אשה יכלה לתפקד כעקרת בית כשהמעמד שלה בתוך ביתה לא היה ברור ובכל רגע נתון מותר להמיט עליה צרה וערעור במעמדה?

תודה רבה.