מקום שנהגו
1) משנה פסחים פ"ד מ"ד
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים; מקום שנהגו שלא לאכול, אינן אוכלין. מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים, מדליקין; מקום שנהגו שלא להדליק, אינן מדליקין. מדליקין בבתי כנסייות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.
לעומת משניות א' ו-ג' מפרק זה לא צויין במשנה זו "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת"? האם הסיבה לכך תהיה מפני שצלי בליל פסח וכמו כן נר בליל כיפור אינם דברים שבתוך ציבור אלא בתוך ביתו הפרטי של האדם ולכן אין כאן לא תתגודדו?
2) האם בליל פסח כשאדם אוכל ב"חבורה" מעורבת (אוכלי צלי ושאינם אוכלים) תהיה כאן גדר של לא תתגודדו? שלשיטת השו"ע כל צלי ואפילו מחותך (שאינו שה צלוי כולו) יהיה אסור לאכול בין אלה שאינם אוכלים?
ולפני שהרב יענה על שאלה זו אמשיך לשאלה הבאה שנראית קשורה לאותו עיקרון?
בשו"ת מנחת אברהם של הרב אברהם חמאמי שמביא את דעתו של מארי בכמה וכמה דוכתי, מביא שם תשובה מאוסף התשובות של מארי בעמ' שיז וז"ל:
"כתב לעניין ההנהגה בתספורת בימי העומר בארץ ישראל וז"ל:... ולמעשה הייתי מיעץ לך להמנע לא משום לא "תתגודדו" כי אנו עדה שלמה, ויש לנו מנהגים קבועים בנוים על אדני פז, אלא כיון שאתה נמצא ביניהם, כדי שלא יביטו עליך בעין רעה עכ"ל".
הבנתי ומובנים דברי הרב מיום ו' לגבי מקום שנהגו שלא להניח תפילין בחוה"מ שלא יבוא יחיד ויניח ביניהם ואלה דברים מובנים ופשוטים שכל בר דעת צריך לחוש להם. אך אולי כאן דוגמא שניתן לומר עליה בצורה מדויקת שיש עניין של "לא תתגודדו" כיוון שמנהג זה עתיק יומין וידוע כמנהג הקהילות?
3) ואמשיך לשאול...
בדומה לתשובתו של מארי למעלה בעניין תספרות בעומר שאולי אפשר לכנות אותה "מנהג" אך בהשאלה בעלמא; עניין אכילת בשר צלי בתוך חבורה של אינם אוכלים (שג"כ נראה מנהג בתר תלמודי וחומרא בעלמא) האם גם כאן אין גדר של "לא תתגודדו" ולכן אין שום חשש (ואף אולי יש עניין חינוכי בדבר כלפי אותה חבורה כדי שילמדו ויבינו מה באמת הם נוהגים).
4) ועכשיו לעניין דק קצת יותר. קהילה בתוך קהילה. תימני המניח תפילין במוסף ראש חודש בתוך בית כנסת שאין אחרים שמניחים. או בדומה, תימני המנענע את לולבו "מוליך ומביא מעלה ומוריד" ותו לא, בתוך קהילה שמוסיפים כיוונים למרות שכל המתפללים באים מאותו שורש?
דוגמאות אלו הן חומרות במקרה הטוב ואולי צריך לכנותם "הנהגות". שאינן בהכריח קשורות כ"כ לעיקר הדין. כמובן שבמצבים כאלו צריך לדעת להתנהל בחכמה, להרחיק את המזיקין ולא להכווה, אך שאלתי יותר ברמת העיקרון.
מהו הכלל המנחה בדברים הללו וכד'? מתי מדובר ב"לא תתגודדו" בענייני מנהג ומתי מדובר בטעם לפגם (שגם בזה יש לחשוש בהתאם לנסיבות)?
1 אכן כן.
2 אפשר שיש בזה ל"ת.
3 תספורת בימי העומר הוא מנהג של עדות וקהילות, ולכן מארי אומר, שיש לנו מנהג ואין לבטלו, בגלל לא תתגודדו, כי כל קהילה נוהגת את מנהגה, אבל הנחת תפילין בחוה"מ היום (מלבד קהילות מועטות של אשכנזים), הוא עניין של יחידים, ואל לו להניח בציבור שלא מניחים.
4 המניח תפילין במוסף ר"ח, בו זמנית, עם ציבור שלא מניח, יש חשש למחלוקת, אבל אם מניח בזמן מאוחר יותר או מוקדם יותר, אפשר.