שבת
רבנו בפרק א' מהלכות שבת הלכה ו' כתב לגבי פסק רשיה דחייב אך לא כתב מה הדין ב:
1- פסיק רישיה דלנח"ל באיסורי דאורייתא
2- פסיק רישיה דלנח"ל באיסורי דרבנן
3- פסיק רישיה דניחא ליה באיסורי דרבנן
ולכאורה הפשט שרבנו לא מחלק ובכולם יהיה חייב וכך מובן מפשט דברי ה"מגיד משנה" אך ראיתי "שבכתבים" מארי כותב דפסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסורי דרבנן מותר לכתחילה ולא משמע כך מפשט הרמב"ם דלא חילק. אמנם ראיתי שיש שדייקו מסוף דבריו שכתב "שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד" דדווקא בניחא ליה יהיה חייב, אך מפשט דברי רבנו נראה דלא מחלק!
שאלתי היא
1- מה הדין בפסיק רישיה דלא ניחא ליה בדאורייתא לדעת רבנו?
2- מה הדין בפסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסורי דרבנן לדעת רבנו?
3- מה הדין בפסיק רישיה דניחא ליה באיסורי דרבנן לדעת רבנו?
(האם מדייקים מראש דבריו דאין חילוק או שמדייקים מסוף דבריו דדווקא בניחא ליה.)
אשמח לתשובת הרב כיוון שסוגיא זו אינה ברורה לי בדעת רבנו.
1 אסור. עיין שבת, א, ה, הערה יח, עמ' מב, טור ימני ושמאלי שהביא בשם מקראי קודש ולא חלק עליו.
2 מותר, עיין שבת, כב, ט, הערה טז, עמ' תצט, טור שמאלי, ועיין מאמרו של מארי בעניין דוד שמש בשבת, בכתבים א, שנראה למארי לפתור בפסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן.
שהרי הדוגמה לפסיק רישיה בדאורייתא, שרבנו חייב עליה, שצריך לראש עוף וצחק בו לקטן (שבת, א, ו), כלומר דניחא ליה.
וכתב רבינו, שם, וכן כל כיוצא בזה.
משמע דבלא ניחא ליה, אינו חייב, והוא בגדר פטור אבל אסור, וכל זה באיסור תורה.
אבל באיסור דרבנן, דוקא בניחא ליה, כמו באיסור תורה.
אבל בדלא ניחא ליה, נצטרך לומר, שיש איסור דרבנן, בבחינת משמרת למשמרתם?! גזירה לגזירה?!
לכן נראית הדיעה, שמארי נטה ליה בשיטת רבנו, שבאיסור דרבנן, דלא ניחא ליה, מותר.