בהבנת שיטת רס"ג הדבר תלוי בעצם הטעם לחיוב הדחה לפני מליחה, וכבר אמרו כמה טעמים ראה לבית יו"ד סי' סט, והנפקות היוצאת מבין הטעמים, היא מחלוקת ראשונים כפי שמובא בטור ובשו"ע שם האם יש תקנה במליחה שנית אחר חדחה או אין תקנה כלל. ע"ש. ומרן בב"י הכריע להחמיר ורק בהפסד להקל, ובשו"ע לפי הכללים מרן סתם להיתר לא כיש אוסרין, וכך הכריע הגר"ע יוסף בהליכות עולם ח"ו בד' מרן שלא כהוראת הבא"ח להחמיר. אולם דעת הרמ"א המנהג לאסור, ובמקום הדחק והפסד מרובה יש להקל. (ובראשי בשמים שם לר"ד משרקי ראה שטה אחר הכרעת הרמ"א עי"ש.
נראה למעשה, כי דעת מהר"י קאפח כרס"ג לאסור משהביא דבריו ולא העיר כדרכו, מה גם שידועה הוראתו כי אחרי שהודח ומלח ונחתך כמצוי, אין מועילה מליחה שנית אחר חיתוך כי אם הבהוב, כך שיש מקום להתיר בצליה. ומה גם כי רס"ג הוא ממאריה דאתרין כמ"ש מהרי"ץ. 
אגב, מנהג תימן יש שהסתפקו בהדחה ג"פ לפני מליחה, ויש שהחמירו אף בשריה ולא הסתפקו בהדחה (שו"ת החיים והשלום כסאר, וע"ע ראשי בשמים שהביא לרמ"א). ולפי רבינו ורס"ג מספיק הדחה או זילוף.