תפילה לפני הנץ החמה
השאלה משולשת: א. מה שיטת מארי. ב. מה שיטת הרב. ג. לפי כל שיטה, איך לנהוג לעניין עיטוף בטלית, הנחת תפלין, וברכה על אלה.
השאלה הראשונה:
בפירוש להלכות תפילה א, יב נראה שמארי קובע שאף בדוחק כלשהו, יכול לכתחילה להקדים ולהתפלל לאחר עלות השחר, כפי שנהגו אבותינו בתימן, וכי מנהג זה תורה גם לשיטת רבנו.
לעומת זאת בתשובות לתמיר רצון, מס' 64, לכאורה יש סייג: לא מיד לאחר עלות השחר, אלא לפחות משיכיר - זמן טלית ותפלין. זה האמור בתשובה 64:
מה אם כן שיטת מארי? והאם מנהג תימן שמדבר עליו מארי היה באמת כך, או שזו שיטת מארי אפילו שהמנהג בתימן בפועל היה להתפלל כבר עם עלות השחר אפילו לפני זמן משיכיר?
השאלה השניה:
מה שיטת הרב בעניין זה?
השאלה השלישית:
לפי כל שיטה (אם אכן יש שתיים...), איך ינהג בעניין טלית ותפלין.
כאן יש כמה עניינים:
א. איך נהגו בתימן בעניינים אלה, כלומר, מתי התעטפו בטלית, מתי הניחו תפלין ומתי ברכו על כל אחד מאלה, ביחס לזמן "משיכיר"?
ב. אם הבנתי נכונה בדעת רבנו, אין זמנם של טלית ותפלין עד משיכיר את חברו וכו'. בעוד שבציצית אין איסור להתעטף בלילה, הרי שלהבנתי, לכאורה לדעת רבנו אסור להניח תפלין שלא בזמנם (תפלין ד, יא האם נכון? לעומת זה, ראיתי שכתב הרב בתשובה משנת תשס"ז ממנה עשוי להשתמע כאילו זמן תפלין יכול להיות מעלות השחר ("מקביל לזמן האמור לעיל", כלומר: לאחר עלות השחר בלי להזכיר את "משיכיר"): האם אכן כך הוא?
ג. על רקע הדברים האלה, כיצד יש לנהוג לפי שיטת רבנו, כשמותר להתפלל לפני זמן משיכיר (בין אם יהיה זה בכל דוחק, ובין אם רק בדוחק גדול מאוד) לעניין זמן עיטוף בטלית והנחת תפלין והברכה עליהם. כאן אוסיף, שלכאורה, בין עלות השחר עד זמן "משיכיר" יכול אדם (ולעתים גם ציבור ממהרים) לסיים כל תפילתו עד שמונה עשרה, ומתי יברך? ומה יעשה עם דברי חז"ל על הקורא ק"ש בלא תפלין שהוא כמעיד עדות שקר בעצמו?
1 ראשית, הציון שציינת, תפילה, א, יב, שגוי, וכוונתך לקרית שמע, א [יב], אות לב, עמ' לז, טור שמאלי, ושם כתב מארי ז"ל, ולפיכך נהגו אבותינו מאז ומעולם בתימן, להתפלל לאחר עלות השחר ודאי, כלומר משיאיר פני כל המזרח", דיייק היטב בדבריו, שאינו מכוון לעלות השחר, בתחילתו, אלא כשעלות השחר היא ודאית, והאיר פני כל המזרח, ולענ"ד, מצב דברים זה הוא משיכיר את חברו, שהרי רבנו פסק להלכה, תפילה, ג, [ז], ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדוחק אחר שעלה עמוד השחר, יצא.
ובודאי שאבותינו לא נהגו לכתחילה בשעת הדוחק, וזה גם הנלענ"ד.
2 התעטפו בטלית גם לפני הזמן בלי ברכה, והניחו תפילין רק בזמן משיכיר את חברו, בברכה, ואם הקדימו לומר זמירות לפני משיכיר, הניחו תפילין לפני ברכו, אחרי ישתבח, בברכה.
3 עיין לעיל.