מכתב טרם היציאה לקרב.
שלום לכבוד הרב
האם יש בעיה רוחנית/ הלכתית/ מורלית, בכתיבת מכתב למשפחה טרם הכניסה לקרב?
אני וחברי דנו בנושא, והוא טען להוכיח מדברי רבינו בפ"ז מהלכות מלכים ומלחמות, שכשאדם נכנס בקשרי המלחמה צריך הוא לשכוח ממשפחתו וכו', ולכן אין לו מה לכתוב כלום למשפחה, כיוון שזה מכניס בליבו מורך ופחד ואי ביטחון בה' שיוציאו בשלום/ שחושב הוא שיפסיד.
אני טענתי שאין בכך כלום, ואדרבה, דבר נאה הוא להניח דעתם של משפחתו וקרוביו, שיקראו מכתב שהיא כעין צוואה, שידעו ששמח במעשיו ודרכו שהלך להילחם במשנאי ה', ובכלל, כשיכתוב את המכתב, ייזכר הוא האדם את סופו ואחריתו, וע"י ישוב בתשובה, ועוד כמה דברים שיעוררו אותו משגיית הבלי הזמן וכדו'.
יורנו מורנו הרב, את דעתו, האם יש בכך איסור, היתר, או דבר מצוה, אם שמא כל אחד ואחד לפי עניינו.
להפך, יישר כוחך שאתה כותב למשפחתך, כי זה מחזק את העורף.
משום שלצערנו, בעידן התקשורתי והליברלי, קרובי הלוחמים מדברים וגם מדבררים אותם, באופן שיש ומי מהם פוגעים בחוסן הלאומי, וכוונת רבינו, שבעת הלחימה, הלוחם לא צריך לחשוב על משפחתו, במובן של דאגה לשלומם, כי דבר כזה יגרום לו להיות רופף בלחימה שלו.