האם חייבים הכהנים לעמוד ישירות על הרצפה בנשיאת כפיים?
א. מבואר בהל' שביתת עשור שגדר 'יחפים' זה גם כשעטוף בבגד: "וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו, ומרגיש שהוא יחף". מניין שיש להחמיר בזה יותר בגדרי נשיאת כפיים?
ב. איפה נרמז בהל' נשיאת כפיים שחייבים לעמוד על הקרקע ממש? פשט המציאות שמזכיר רבנו הוא שבית הכנסת מרוצפת שטיחים או מחצלות, כמבואר בהל' ע"ז בעניין השתחוויה, ובעניין הל' בניית בית הכנסת. אם היה שמץ של בעיה בכך, היה לו להודיענו זאת שנשיאת כפיים היא לכתחילה דווקא בעמידה על קרקע ממש.
ג. כל מה שציטט מארי בהל' נשיאת כפיים שם (אות יד) הוא דברי הרדב"ז, ואינם דבריו... וביטויו של הרדב"ז 'הבו דלא לוסיף עלה (במקור: על התקנה)', בא להקל ולא להחמיר. נראה לי שהציטוט המקוצר של מארי מהרדב"ז לא מוסר את מלוא המשמעות של דבריו. ודוק. מכל מקום אין התייחסות מפורשת של מארי
א שם מדובר בעינוי שבגד על רגליו, אינו כמנעל, ויש בו גדר עינוי.
ג הצדק עמך. דברי לא היו מדויקים. רבנו באותה הלכה, נשיאת כפיים, יד, ו, התייחס רק לכך, שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן, אלא עומדין יחפין.
רבנו הוסיף, אלא עומדין יחפין. ועדיין כל תוספת זו היא קשורה לתקנת רבן יוחנן בן זכאי, שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן.
התוספת של רבנו גררה אחריה את השאלה, אם מותר לכהנים לשאת כפיהם, כשיש על רגליהם גרביים, שהרי אינם יחפים, אבל מאידך הם אינם בסנדלים, ורבנו מזה התיר.
בין כך ובין כך הדבר פשוט, שמותר לכהנים לשאת כפיהם על רצפה שיש עליה שטיח, או אפילו יש עליה לוח עץ מעוצב ויפה.