התעורר אצלי ספק בהלכות עבודה זרה, כי הנה זה לשון הרמב"ם בפרק י' מפירוש המשנה על סנהדרין ביסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה. עכ"ל. וכן כתב בחיבורו בריש הלכות עבודה זרה בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, עכ"ל, ובפרק ב' כתב עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה עכ"ל. ומבואר שלשבח אחד מהנבראים הוא בכלל עבודה זרה. וצ"ע מקורו בזה. ומ"מ צ"ע היאך מצינו ידינו ורגלינו בכל מיני שיר ושבחה וזמר שמזמרים לכבוד הצדיקים, כגון שירי בר יוחאי, ושירי אליהו הנביא (ויעויין בספר "קול רנה וישועה", נמצא בהיברי בוקס (HebrewBooks), תחילתו שיר "אערוך מהלל ניבי לפני אלהי אבי לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא. וסופו כמה בקשות ותחינות מאת אליהו הנביא לעזור לו בכל הנצרך לו ברוחניות ובגשמיות ובתחילת כל בקשה צריך להזכיר שם אליהו שבעה פעמים וכו'). והנה מלבד זה יש להקשות מכל מיני שבח הצדיקים שנזכרו בש"ס, ודוחק לחלק ולומר שלא דיבר הרמב"ם אלא לגבי הכוכבים והמלאכים שאינם בעלי בחירה, דא"כ יצא לפ"ז שאין איסור לעבוד אדם שהוא בעל בחירה, והרי מצינו שיש "אדם הנעבד כהמן", ושרי המלך יואש שהשתחוו למלך נחשבו עובדי אלילים, (עי' דברי הימים ב' כד יז, ובכל המקומות שהוזכר דבר זה בחז"ל), וגם מצינו לשונות שבח על דברים שאינם בעלי בחירה, כגון "יופי לך מזבח", "ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין, ליה אנחנו מודים, ולך אנו מקלסין". (סוכה מה). ואולי דרך שיר יהיה אסור ודרך דיבור בעלמא יהיה מותר, אבל מזה יהיה קשה על כמה שירים הנהוגים כנ"ל, וגם לא מצאתי לחילוק זה סיוע מלשון הרמב"ם, ואולי סתם שבח יהיה מותר ושבח המראה על אלוהות יהיה אסור, וכאן תהיה השאלה מה מוגדר כשבח המורה על אלוהות, ואם משבחים את הצדיק שעשה מופתים כאלה וכאלה האם הוא שבח המורה על אלוהות או לא, כי אם היינו אומרים כיוצ"ב על אחד המלאכים או הכוכבים, לכאו' היה זה בגדר שבח המורה על אלוהות, וגם בזה לא מצאתי יסוד בלשון הרמב"ם. ובפרט שאין משמעות לשון הרמב"ם שהאיסור הוא במה שמשבח שבח שאינו אמת אלא אמונה טפלה, אלא משמע שהאיסור הוא בעצם מה שבא לשבח את המלאך או הכוכב, וא"כ בהכרח לא איירי דוקא בשבח המורה על אלוהות. ואולי החילוק הוא, שאם מספרים דרך סיפור מותר, ואם הוא דרך הילול וכגון דרך רינה זו תפילה, אז אסור. ולפ"ז באמת השירים שהתחברו לכבוד הצדיקים אסורים המה, ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך יעננו כבוד הדרתו ושכמ"ה, ויזכה לראות פני השכינה שלש פעמים בשנה בב"א.