נמלכו ב"ד לעברו בתוליה חוזרין ווסת החודש
שאלה
כבוד הרב,
נחלקו הראשונים באם יש מושג של וסת החודש, והרמב"ן הוכיח שזה דבר בלתי אפשרי מסברא. הרשב"א טען עליו שככה מצינו בירושלמי שקידוש החודש יכול לגרום שינווים בטבע, לענין חזרת בתולים של קטנה בת שלש בשנה מעוברת.
הרמב"ם השמיט ענין וסת החודש וביאר הרב קאפח שס"ל לרמב"ם כמו הרמב"ן שאין מושג של וסת החודש ואינו אלא מעשה ניסים.
שאילתי, האיך הרמב"ם למד הסוגיא הנ"ל בירושלמי? בודאי שאין זה מדרכו לומר שב"ד קובעין הטבע ע"י מעשה ניסים, אבל ככה משתמע מירושלמי.
תודה רבה!
תשובה
אפשר שרבנו לא התייחס לאותו עניין בירושלמי, כעניין שהוא הלכה למעשה.