דברי הרי"ף הם קצרים ומתומצתים מאוד, ולכן מארי דחה את השגת ה"מ על דברי הרי"ף וביאר בהרחבה את דבריו בעניין היה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא במשך הסעודה שפורס מפה על השולחן ומקדש, וגומר סעודתו ואח"כ מברך ברכת המזון, שיש להתייחס למצב זה לשלוש אפשרויות:
1 אפשרות אחת: הם היו באמצע הסעודה והשתייה, שבאפשרות זו כשקדש היום הוא מפסיק רק לקידוש וממשיך סעודתו, ואינו צריך לברך המוציא ולא בפה"ג על היין של הקידוש.
2 אפשרות שנייה: שראו האוכלים והשותים שמתקרב זמן החשיכה והפסיקו ואמרו בואו ונקדש, ואף שדעתם להמשיך באכילה והשתייה, אבל הם עשו הפסקה, ואחר האכילה צריכים לקדש ולברך על היין וכן לברך המוציא, עבור האכילה שאחר הקידוש ואינם צריכים לברך ברכת המזון.
3 והאפשרות השלישית שגמרו בלבם מלאכול, ואמרו בואו ונקדש, וקידשו ונמלכו בדעתם וחזרו לאכול, שלא יוכלו לאכול בלי לקדש, אבל עליהם לברך ברכת המזון, כי גמרו בלבם שלא לאכול, ומברכים המוציא וגפן, והסברו זה של מארי הכרח הוא בדברי רבנו והרי"ף.