בעניין הפסק בשביתת בהמתו
לכבוד מו"ר יצ"ו,
שאלה בעניין הפסק שפרסם כבוד הרב בגדר שביתת בהמתו שכיוון שיש לדמות את שביתת הבהמה לשביתת האדם הרי ששביתתה היא דוקא מן המלאכות שהן מן הל"ט המוגדרות ולא יותר ושלא כדעת הרמב"ן.
הנה רבנו בסה"מ עשין קנד כתב "שהשביתה הזאת מן המלאכות" לכאורה כוונתו לאו דוקא מלאכה גמורה שהרי במקור הערבי לשונו "ען אלאשגאל" וכלשון הזו כת"ר גם בלאוין עב שאסור ללוים להתעסק בעבודת הכהנים ושם תרגם מארי "אלאשגל"- להתעסק, וכן בלאוין ריח על איסור עשיית מלאכה בכלאי בהמה כתב "אלאשגאל", וכן בלאוין רנז על לא תעבד בו עבודת עבד בעבד עברי כתב לשון "אלאשגל" ושם תרגם מארי עבודות, וכן בלאוין רנט על לא תרדה בו בפרך, וכן בלאוין שיא על ולא יעבר עליו לכל דבר שנאמר לחתן כתב רבנו לשון "לשגל מן אלאשגאל" ושם תרגם מארי עסק מן העסקים. הרי שלשון "אלאשגאל" אינה מורה בדווקא על מלאכה מסויימת אלא על כל עסק ועבודה וטרחה וכיוצא, וכדברי מהר"ש שבזי בשירת קדשו ביום שבת "ואלאשגאל כלהא נטרח". ואילו כאשר רצה רבנו לדבר על מלאכה מסויימת כתב "אלמלאכה" או "מלאכה" שכן כתב בלאוין רמב על לא יחבל רחים ורכב לשון "אלמלאכה" לגבי מלאכה מסויימת היא מלאכת הטחינה "ואף על פי שבשניהם יחד נעשית המלאכה", וכן בלאוין שכ לגבי מלאכה בשבת ובלאוין שכג לגבי מלאכה בראשון של פסח ובלאוין שכד לגבי מלאכה בשביעי של פסח ובלאוין שכה לגבי מלאכה בעצרת וכן בלאוין שכו לגבי מלאכה בראש השנה ובלאוין שכז לגבי מלאכה בראשון של סוכות ובלאוין שכח לגבי מלאכה בשמיני עצרת ובלאוין שכט לגבי מלאכה ביום הכפורים, בכל אלו כת"ר לשון "אלמלאכה" או "מלאכה" כי מדובר במלאכות מסויימות מוגדרות שלמדנו מן המשכן ואילו המלאכות הכלולות בעשה דתשבות אינן דווקא מלאכות אלו לדעת רבנו אלא כל עמל ויגיעה וטורח אסורים משום תשבות, שכן הוא גם לשון התורה: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת" (שמות כג יב), "ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת" (שם לד כא) השביתה אינה ממלאכות מסויימות אלא מ"מעשיך" ומ"תעבד" וכבר הוציאו חז"ל "בחריש ובקציר" לעניינים אחרים. וכפי שתרגם אונקלוס "תשבת"- "תנוח". ויש עוד ראיות לזה.
ומה שכתב כבוד הרב שכך היא גם דעת מארי זלה"ה, לכאורה מדבריו ברפכ"א (אות א) נראה דאין כן דעתו שהרי כתב שם מארי בזה"ל: "נכון הדבר שטלטול אבנים דרבנן הוא, אך העסקת יום השבת כולו או חלק ניכר ממנו בכאלה או אף בדברים המותרים בטלטול כגון להעביר אלפי ספרים מבית לבית הרי זה עבר על עשה דאורייתא." עכ"ל.
וכיוון שנראה שעשה דתשבות הוא גם מדברים שאינם מלאכה, א"כ ה"ה גם לשביתת בהמתו לכאורה.
אודה מאוד לכבוד הרב אם ישיב על קושיותיי ושכרו כפול מן השמים.
יקירי,
ביחס לקושייתך על שיטתי, שבן תורה בשביתת בהמתו הוא מתייחס רק למלאכות המוגדרות כמלאכות, ולא לכל פעילות.
כידוע לך, אני בעצמי התחבטתי בדין זה, ובתחילה סברתי, שדין תורה בשביתת בהמתו כולל כל פעילות, גם זו שאינה בגדר מלאכה, אך לבסוף הגעתי למסקנה, שדין תורה מתייחס רק למלאכות, ואף שנהניתי מנימוקיך ובמיוחד מדקדוקיך הלשוניים בערבית, שלצערי, איני יודעה, בכל זאת עדיין אני מחזיק בעמדתי, ואם תסתור אותה, אתייחס לסתירתך כבניין.
יקירי,
אנו מצווים במצוות עשה לשבות בשבת, והדבר פשוט, גם מסה"מ, עשה, קנד, וגם מדברי רבינו במשנה תורה (שכתבו בעברית), שבת, א, א, שביתה בשביעי ממלאכה, מצוות עשה. וכן הוא בשביתת בהמתו בהס"מ, עשה, קנו, ואף שהוא נכתב בערבית. אבל במשנה תורה כתב רבנו, שבת, כ, א-ב, "אסור להוציא משא על הבהמה", ובהלכה ב' שם, "והלא לאו מפורש בתורה, שנאמר, לא תעשה כל מלאכה, אתה... ובהמתך", הרי ששביתת בהמתו מן התורה מתייחסת לעשיית מלאכה, אלא שמדרבנן הורחבו הדינים, וזהו פרק עשרים ואחד, כך לאדם וכך לבהמה.
זאת ועוד, לפי דבריך, שביתת בהמה אסורה מן התורה בכל פעולה, גם שאינה מלאכה ונמצא ששביתת הבהמה חמורה משביתת האדם, שהרי בשביתת האדם רבינו כתב במפורש, גם במשנה תורה, שהיא שביתה ממלאכה.
ואתה שלום וכל אשר לך שלום.