לכבוד מו"ר שליט"א,

שמעתי שדעת הרב לאסור אכילת בשר טחון אף אם נצלה על אש גלויה (כגון קבב, המבורגר, וכדו') מפני שלאחר הטחינה הדם התערב בבשר ואין האש מועילה כדי לשאוב אותו כיוון שנבלע היטב בחתיכה.

לעומת זאת, רבנו כותב בפ"ו מהל' מאכלות אסורות ה"ט וז"ל: "השובר מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה, הרי הדם נבלע באיברים, ואסור לאכול ממנה בשר חי, ואפילו חלטו. אלא כיצד יעשה, יחתוך החתיכה, וימלוח אותה יפה יפה, ואחר כך יבשל או יצלה."
לכאורה מדובר כאן במקרה דומה בו הדם פירש מן הוורידים ונאסר ואח"כ חזר ונספג היטב בחתיכה ובכל זאת יש לחתיכה זו תקנה.
מדוע, אם כן, הדין שונה בין המקרה שמביא רבנו ובין בשר טחון, והרי לכאורה זו אותה בעיה ורבנו מציג לה פיתרון?