חיי שעה של גוסס
לק"י
לכבוד מו"ר שליט"א
הרמ"א כתב ביו"ד סי' שלט שאדם שהוא גוסס ויש מה שמונע את יציאת נשמתו מותר ואף צריך לסלק את אותו המונע כדי לאפשר לו למות ושלא יצטער מחמת הגסיסה הארוכה.
1 שאלתי היא האם רבנו מסכים להלכה זו? רבנו לא מזכיר דבר זה בשום מקום ואף אין מקור דברי הרמ"א בתלמוד אלא בספר חסידים בלבד.
לכאורה מהדין בפ"ב מהל' שבת שמחללים שבת אפלו על חיי שעה נראה שהוא הדין אפלו לגוסס.
וכן ממה שהמשילו חז"ל את הגוסס לנר המטפטף משמע שכל רגע ורגע שהוא חי זה דבר טוב ואסור למנוע זאת, ואע"פ שאין תועלת בהיותו חי, אנחנו מחוייבים שלא ימות.
וכן קימא לן להלכה שאסור להרוג את הגוסס בידיים, ואם אסור להרגו לכאורה הוא הדין שיש עליו גם איסור "לא תעמוד על דם רעך" ומחוייבים להציל אותו אפלו בשביל אותם רגעים של פרפורי גסיסה אחרונים.
ואע"פ שאותו גוסס הוא סובל ושרוי בצער בזמן זה, לכאורה אין להתחשב בכך, שהרי אדם שכל חייו חיי צער וסבל לא נתיר להרגו בשל כך וגם אם יהיה בסכנה אנחנו מחוייבים להצילו, ולכאורה הוא הדין גם לגוסס.
לא מצאתי התייחסות מפורשת של מארי לעניין זה ואע"פ שזה מעשים שבכל יום באנשים המחוברים למכשירים בבתי החולים.
אשמח להתייחסות כבוד תורתו לדברים אלו, וה' ברוך הוא יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים.
1 רבנו לא יסכים להלכה זו של הרמ"א.