לבער או לגנוז
1 מוצר כמו סוכרזית מכיל חומרי נפח שהם הבעייתים, ולא הממתיק עצמו.
מה עושים עם מוצר כזה, שהרוב הוא חשש חמץ וטעמו הוא לא חמץ אלא כימי – מה דינו?
2 קמח - ביעור או גניזה?
לפי תשובות הרב, העדפה לביעור: לכתחילה, יש להשתדל לבער את הקמח על ידי אכילה לפני הפסח.
אפשרות לגניזה: אם לא ניתן לבער את הקמח באכילה, ניתן לגונזו (כלומר להצניעו במקום סגור עד לאחר הפסח).
סיבת ההקלה: מכיוון ש"לא הוחזק איסור", כלומר הקמח כשלעצמו אינו חמץ ודאי אלא יש בו רק חשש שמא התערב בו מעט חמץ במהלך הטחינה או האריזה.
אבל יש קמחים, שהם חמץ, כי יש בהם השריה ברסס מים.
נודה לרב הנחיה ברורה.
1 איני יודע מה הרכב החומרים שלו.
אך אם יש בחמץ כזית בכדי אכילת פרס, כלומר למעלה מ 10%, יש לבערו.
אם פחות, ניתן לגנזו עד אחרי הפסח.
2 כל שיודעים שמדובר בחמץ גמור, יש לבערו.
כל שחוששים שיש בו חמץ, הרי הוא בגדר תערובת חמץ, וניתן לגנזו עד אחרי הפסח.