דילוג לתוכן העיקרי

מדוע לפי הרמב״ם מחפשים טעם למצווה אך לא לכל פרט מפרטיה?

התקשיתי בדברי הרמב”ם במורה ח”ג פכ”ו, שמבאר שלכל מצווה יש תכלית, אבל לא בפרטי המצווה, ודווקא אין לחפש לפרטי המצווה תכלית, והבנתי מלשונו שאין לחפש משום שאין מנוס מלבחור דרך אחת, ולכן אין לשאול למה לא את האפשרות השניה וכו’ 
ולא הבנתי למה לבחור דרך אחת, תשאיר הכל פתוח, כגון שציוותה תורה דווקא כבש בן שנתו, שתאמר גם כבש וגם שעיר, 

למה למצוות יש טעם? טעמי המצוות במשנת הרמב״ם — שיעור 1

האם מצוות התורה הן ציוויים שאין מאחוריהם תכלית, או דברי חכמה שנועדו להועיל לאדם? פרק כו בחלק ג של מורה נבוכים פותח דרך עיון המחברת בין נאמנות לציווי, חיפוש אחר טעמיו והכרה בגבולות הידיעה שלנו.

Subscribe to מורה נבוכים, חלק ג, פרק כו