מה דין יין שהוסיפו לו רכז ענבים מבושל לעניין קידוש, הבדלה וברכה?
ייו שאינו מבושל ואינו מסוכר, אך הוסיפו לו מעט רכז ענבים להמתיקו, ולכן הוא רק יין 'חצי יבש'. הרכז עצמו כמובן מבושל.
א. מה דינו לקידוש?
ב. מה דינו להבדלה?
ג. מה תהיה ברכתו לפי שיטת מארי?
מקורות: גמרא ברכות דף כז: ודף נב: עד דף נד. הלכה: רמב״ם, שבת, רמב״ם הלכות שבת פרק כ״ט.
ייו שאינו מבושל ואינו מסוכר, אך הוסיפו לו מעט רכז ענבים להמתיקו, ולכן הוא רק יין 'חצי יבש'. הרכז עצמו כמובן מבושל.
א. מה דינו לקידוש?
ב. מה דינו להבדלה?
ג. מה תהיה ברכתו לפי שיטת מארי?
ידועה שיטתנו שאם מישהו נטל ידיים לפני הקידוש הוא צריך לקדש על הלחם.
אך מה יהיה הדין של בן אדם שנטל לפני הקידוש בסעודה של הבוקר?
כי הרי אי אפשר לקדש על החלות בבוקר לשיטתנו.
האם מותר לכתחילה לעשות את הפיתרון הזה מטעמי נוחות (של עומס על הכיורים בסעודות גדולות וכדומה).
מה דעת הרב ביחס הצימוקים למים בהכנת יין:
האם יחס של 50% צימוקים + 50% מים?
האם 25% צימוקים + 75% מים?
לאחרונה הנהגנו להתפלל מנחת שבת ב 16:25 ובסיומה תפילת ערבית עוד בטרם יצאה השבת,במקרה כזה האם צריך להבדיל בתפילת העמידה?
מקורות: פסחים דף קב עמוד ב-קה עמוד א
רמב"ם הלכות שבת פרק כט
שלום עליכם כבוד מורנו ורבנו
יש לי שאלה לגבי הגדרת יין מבושל לקידוש לפי שיטת הרמב"ם.
ראיתי שיטה להכנת צימוקים שבה לוקחים ענבים שלמים וחיים, וחולטים אותם במים רותחים למשך זמן קצר מאוד (בין 30 ל-60 שניות) רק כדי שייווצרו סדקים בקליפה והנוזלים יתאדו מהר יותר בשמש. הענב עצמו לא מתבשל מבפנים אלא רק עובר חליטה חיצונית, ולאחר מכן מתייבש בשמש מספר ימים.
השאלה שלי היא: אם אני לוקח את הצימוקים האלה, משרה אותם במים כדין ומפיק מהם יין צימוקים – האם החליטה המוקדמת שעברו הענבים השלמים פוסלת את היין העתידי לקידוש לדעת הרמב"ם שאוסר יין מבושל?
א כאשר מקדשים בשמחת תורה באמצע ההקפות לצורך טעימה ובאותו אולם הציבור מתכוון לעשות סעודה לאחר גמר התפילה האם צריך לקדש שוב לצורך הסעודה? האם צריך שיתכוון בקידוש הראשון לצורך טעימה וסעודה שתבוא אחריה כאשר ברור שלאחר התפילה תערך סעודה? האם ההפסק בין קידוש ראשון ע"י תפילה וההקפות יחייב קידוש נוסף?
ב. ביחס לאולם. אולם זה מחולק ע"י מחיצות מתניידות האם המחיצות הניידות גורמות שאולם זה יחשב לשתי אולמות ואז יש לקדש שוב משום שהמחיצה הניידת יצרה מקום חדש?
היש חובה לומר מלה במלה לאחר המברך כבתפילה או שומע כמברך כדין ברכת הנהנין?
מדוע נוהגים בברכת המזון לומר בלחש עם המברך מלה במלה, הרי עדיף "ברב עם הדרת מלך"?
באלו נסיבות ניתן לצאת ידי חובה אף שהיתה בהן הסחת הדעת?
?הבוקר הרב דיבר שצריך לקבוע סעודה לפני השעה 12:00 בשמחת תורה האם מדובר בסעודה על המוציא או מספיק ידוש גם על מזונות