גדרי תפילה בציבור

במשנה במסכת מגילה דף כג (עמוד ב) נאמר:

אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן

כתב הרמב"ם בפירושו למשנה:

ופורשין על שמע היא הפרישה שלפני קריאת שמע כלומר שאדם אחד אומר יוצר ואהבה.

וכתב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ח הלכה ה:

וכן אין אומרין קדושה, ולא קוראין בתורה ומברך לפניה ולאחריה, ולא מפטירין בנביא, אלא בעשרה. וכן לא יהיה אחד מברך ברכות שמע, והכול שומעין ועונין אחריו אמן, אלא בעשרה; וזה הוא הנקרא פורס על שמע.  ואין אומרין קדיש, אלא בעשרה; ואין הכוהנים נושאין את כפיהן אלא בעשרה, והכוהנים מן המניין.  שכל עשרה מישראל הן הנקראין עדה, שנאמר "עד מתיי, לעדה הרעה הזאת" (במדבר יד,כז), והיו עשרה, שהרי יצאו יהושוע וכלב.

ומבאר המג"ע והגמ"י (הערה יז') שפירוש הרמב"ם למילה פורש על שמע: מברך את ברכות קרית שמע. כלומר שליח ציבור מברך בכל רם ומוציא את הציבור ידי חובה בשמיעתם.

ולפי הרמב"ם יש לברכות קרית שמע מעמד מיוחד יותר מברכות המצוות שרק אם יש מנין שרובם לא התפללו (הלכה ד), יכול שליח ציבור להוציא אחרים ידי חובה בשמיעת הברכות, אולם אם אין מנין לא יכולים לצאת בשמיעה בשונה מברכות המצוות.

לשיטת הרמב"ם אין היחיד אומר קדושה של יוצר, כמבואר בפרק ז הלכה יז:

יז  סדר תפילות, כך הוא:  בשחר, משכים אדם ומברך ברכות אלו, וקורא הזמירות ומברך לפניהן ולאחריהן.  וקורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ומדלג הקדושה מברכה ראשונה שלפניה, שאין היחיד אומר קדושה; וכשהוא חותם גאל ישראל, מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ומתפלל מעומד כמו שאמרנו.  וכשישלים, יישב וייפול על פניו, ומתחנן; ומגביה ראשו, ומתחנן מעט והוא יושב, בדברי תחנונים.  ואחר כך יקרא "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), ויתחנן כפי כוחו, וייפטר למעשיו.

אולם רש"י מבאר את המשנה באופן אחר, וכך כתב בפירושו למשנה:

מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר.

כלומר רש"י מפרש בלשון פרוסה (כך גם פרשו ר"ת והראב"ד) שכוונת המשנה היא שאם באו אנשים מאוחר לבית הכנסת ולא שמעו קדיש, ברכו וקדושה של יוצר, עומד אחד ואומר קדיש, ברכו וברכת יוצר כדי שאותם אנשים ישלימו את מה שהפסידו.

התוספות מביא את שיטת ר"ת שרק אם יש שבעה שלא שמעו עדיין קדיש וברכו אפשר להשלים להם, אולם בשם תלמידי רש"י מובא שאפילו ליחיד משלימים.

וכן כתב בספר המנהיג (בדיני תפילה) שאם באו יחידים לאחר ששליח ציבור אמר "ברכו", אזי אחרי תפילת שמונה עשרה ישלים להם שליח ציבור "ברכו".

כלומר לפי שיטה זו, ניתן להשלים ליחידים שלא שמעו קדיש, ברכו וקדושה על אף שאין 6 שלא התפללו.

שו"ע סימן ס"ט פוסק שאם היו עשרה שהתפללו יחידים, אזי אחרי התפילה ישלימו קדיש, ברכו וברכת יוצר אור. והרמ"א מוסיף שהמנהג הוא שרק אומרים קדיש וברכו.

מרן מוסיף בשם הטור שלאחר מכן אומר שליח הציבור עבור אותם יחידם – ברכת מגן אברהם, מחיה מתים וקדושה וזה נקרא העובר לפני התיבה.

אולם לשיטת הרמב"ם רק אם יש ששה שלא התפללו (להבדיל מרבינו תם שאמר שלא שמעו) יכולים לומר קדיש, ברכו וקדושה. ורק אם יש לפחות ששה שלא התפללו יכולים לומר קדושה של תפילת העמידה. אולם בכל מקרה אין לומר שלוש ברכות ראשונות בקול רם והשאר בלחש (זהו יצור כלאים) אלא או לחש וחזרה או כל תפילה תפילה אחת.

אולם גם לפי הרמב"ם, אם התפללו יחידים קרית שמע וברכותיה והתקבץ מנין לקראת תפילת העמידה, יכולים להתפלל תפילת העמידה כי במקור אלו היו 2 חטיבות נפרדות – קרית שמע וברכותיה ותפילת העמידה.

המשנה בדף כד עמוד א' מסייעת לשיטת רבנו כדלהלן:

המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו. קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו פוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו סומא פורס את שמע ומתרגם רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע:

משמע בפירוש מדברי המשנה, כי פורס על שמע הכוונה לשליח ציבור שמוציא את הציבור ידי חובה ולא כפירוש רש"י למשנה הקודמת שפורס על שמע הכוונה לפרוסה (מחצית) של הברכות כלומר להגיד עבור אלו שלא שמעו את הקדיש, ברכו וברכת יוצר.

גם לפי דברי הריטב"א (בחידושי הריטבא למסכת מגילה פרק שלישי), המנהג להגיד ברכו בסוף התפילה הינו מנהג טעות (כך הביא בשם רבו).

בעקבות התפשטות סידורי ספרד בתימן, גם בתימן התפשט המנהג להגיד לאחר התפילה קדיש וברכו בשביל אלו שלא שמעו, למעט שבת בבוקר לפי מנהג הבלדי שכבר שמעו ברכו בקריאת התורה. אולם המנהג שהתפשט הוא להגיד ברכו בכל מקרה גם אם כולם שמעו את ברכו של יוצר.

אולם ראוי שאחינו בני תימן יחששו לחומרא של ברכה לבטלה ויישארו לפי המנהג המקורי לפי שיטת הרמב"ם, שאין לומר קדיש, ברכו וקדושה אם אין ששה שלא התפללו. וחשוב להעיר כי על אף שנאמר בגמרא שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה ואם כן לכאורה ב"ברכו" אין מלכות אם כן אין דין של ברכה לבטלה, אולם הכלל של שם ומלכות נאמר בברכה שכך נתקנה לעומת "ברכו" שנתקן בלי מלכות הרי שגם הוא בגדר של ברכה לבטלה כי כך נתקן הנוסח. ראה גם בכסף משנה מובא בהערה יז בפרק ח שכותב בין דבריו: "וכיוון שהש"צ אומר 'ברכו' על כל פנים צריך לברך שם ברכה, שאם לא כן היו נראים ככופרים ו"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים, ולכן אומרים ברכות ק"ש".