דיני הזכרת גשמים ושאלת גשמים
נאמר במשנה במסכת תענית דף ב' עמוד א':
מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג אמר לו ר' יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו ר' אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביו"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר:
חז"ל תקנו את תחילת הזכרת גשמים במוסף של שמיני עצרת כדי שכל עם ישראל יחל להזכיר גשמים באותה תפילה. כי בערבית לא כולם מגיעים, ואם יקבעו בשחרית יחשבו שהתחילו כבר בערב.
לעומת זאת בבקשת גשמים הבקשה היא לפי כל צורכי ציבור וציבור.
זמן הזכרת גשמים נדחה לשמיני עצרת לא בגלל שסוכות אינו זמן של גשמים, כי הרי יש בסוכות מצוות ניסוך המים ומצוות נטילת ארבעה מינים בגלל צורכי הגשמים, אלא בגלל שהגשמים מתנגשים עם מצוות הסוכה, ואסור לאדם לעבוד עבודת שמיים עם סתירות פנימיות, לכן ירידת גשמים בסוכות על אף שזהו זמנם, הם גורמים לנו להרגיש נזופים כלפי המקום.
במסכת תענית פרק א' משנה ג':
עד אימתיי שואלים גשמים: רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח; רבי יוסי אומר, עד שייצא ניסן, שנאמר "ויורד לכם, גשם יורה ומלקוש--בראשון" (ראה יואל ב,כג). [ג] בשלושה במרחשוון, שואלים את הגשמים; רבן גמליאל אומר, בשבעה בו--חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
זה השומע ששמע כאן בשם ר' יהודה עד שיעבור הפסח אינו אותו ששמע בשמו מה שנזכר לעיל, וכבר אמרנו בשמועה שקדמה לעיל שהלכה כר' יהודה. והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ואם נתאחרו הגשמים אחרי אותו הזמן לפי יחס זמנים אלו האמורים כאן, הרי אלו מתענים כמו שנזכר כאן, לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון וברור.
הרמב"ם בפירוש המשנה התייחס לאיזורים בהם האקלים שלהן הפוך מארץ ישראל (מדינות בצידו הדרומי של כדור הארץ), שעל האדם לא לבקש גשמים בזמן הקיץ של אותם מדינות כי הרי הוא דובר שקר ואין זו עבודת ה' מושכלת.
?
יש לציין כי השגחת הבורא בירידת גשמים הינה בעיקר דין כללי על –העולם ובאופן מיוחד וניכר יותר משאר האומות על עם ישראל וזה ביטוי להשגחת הבורא על עם ישראל ("ארץ אשר עיני ה' אלוהיך בה"), והיא אינה באה לידי ביטוי בשידוד של מערכות הטבע באופן תדיר, אלא העולם נוהג כפי חוקי הטבע שהוטבע על ידי הבורא בבריאת העולם, ויש אשר השגחת ה' בעולם שאין אנו יודעים כיצד היא פועלת, גורמת לעצירת גשמים באיזורים מסוימים. ולעיתים התזמונים השונים בתופעות וסדרי הטבע הן ביטוי להשגחה ותובנה אלוהית לבני האדם להישיר את דרכם ומחשבתם.
ובקשת הגשמים על ידי האדם אינה באה לבקש מה' כיחס של "משביר לצרכן", אלא נועדה לתת לנו תובנות אמיתיות לגבי אפסיותו של האדם כפרט וככלל, ולתיקון האדם שזו היא עבודת ה' על ידי התפילה, ואז האדם כפרט והציבור ככלל, ראויים להשגחת הבורא שבאה לידי ביטוי לעיתים גם בירידת גשמים.
כתב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק י':
ח מִי שֶׁטָּעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וְלֹא מוֹרִיד הַטָּל--חוֹזֵר לָרֹאשׁ; וְאִם הִזְכִּיר הַטָּל, אֵינוּ חוֹזֵר. וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה, וְאָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם--חוֹזֵר לָרֹאשׁ; וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, שְׁאֵין הַטָּל נֶעְצָר, וְאֵינוּ צָרִיךְ בַּקָּשָׁה.
ט מִי שֶׁשָּׁכַח הַשְּׁאֵלָה בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים--אִם נִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁבֵּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, חוֹזֵר לְבִרְכַת הַשָּׁנִים; וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה.
מי שלא הזכיר גשמים בימות החורף וגם לא הזכיר "מוריד הטל" צריך לחזור מאחר ויש בכך חסרון מהותי באדם בכך שלא מזכיר בזמן גשמים אפילו את השבח של ירידת הטל.
?
כתב הרמב"ם בפרק ב' בהלכות תפילה:
יז [טו] כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹמֵר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם; וּבִימוֹת הַחַמָּה, מוֹרִיד הַטָּל. מֵאֵימָתַי אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם--מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁלְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג, עַד תְּפִלַּת שַׁחְרִית שֶׁלְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח; וּמִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁלְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, אוֹמֵר מוֹרִיד הַטָּל.
מארי מביא תשובות ר"י הנגיד (הערה לד):
כתב הרמב"ם לגבי שאלת גשמים:
יח [טז] מִשִּׁבְעָה יָמִים בִּמְרַחְשְׁוָן, שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים, כָּל זְמָן שֶׁמַּזְכִּיר הַגֶּשֶׁם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֲבָל בְּשִׁנְעָר וּבְסוּרְיָה וּמִצְרַיִם וּמְקוֹמוֹת הַסְּמוּכוֹת לְאֵלּוּ וְהַדּוֹמִין לָהֶן, שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּיוֹם שִׁשִּׁים אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרִי.
גם בנושא מועד שאלת הגשמים, חז"ל קבעו משבעה במרחשוון כי על האדם להיות מושכל בעבוד ה' ולא לבקש גשמים בזמן שהוא יודע שגשמים אלו יזיקו לעולי רגלים שנמצאים בדרכם לביתם. ולא בגלל שאם הוא יבקש זה עלול להוריד גשמים על עולי הרגלים.
עולה השאלה לגבי אדם מחו"ל שהגיע לביקור בארץ ישראל או אדם מארץ ישראל שהגיע לביקור בחו"ל לפני ששים יום לתקופת תשרי, האם יתפלל כמקום שהוא נמצא או לפי מקום מגוריו?
לדעת הרבה ראשונים ואחרונים אם הוא לא עקב את מקום מגוריו, הרי שהוא צריך להתפלל כמו מקום מגוריו.
לדעת הרב, מאחר ונושא זה לא נידון בתלמוד וברבנו על אף שנושא זה מאד נפוץ, הרי שיש ללמוד לפי פשט ההלכה שעל האדם להתפלל תפילת ציבור לפי המקום בו הוא נמצא (הוראה דומה היר לגבי יום טוב שני של גלויות). כי אין התפילה לפני ה' כפנייה למשביר להמצאת צרכים, אלא התפילה נועדה לאדם שיתפלל לפי הציבור בו הוא נמצא.
וכתב הרמב"ם בהלכה יט:
יט [יז] מְקוֹמוֹת שְׁהֶן צְרִיכִים לַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, כְּגוֹן אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקִים--שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּעֵת שְׁהֶן צְרִיכִין לָהֶן, בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וּמְקוֹמוֹת שְׁהֶן עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים--אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁלְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁלִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים.
מארי בהערה לו' מביר דברי הרמב"ם בפירוש המשנה:
כלומר, הרמב"ם בפירוש המשנה התייחס למדינות בהם האקלים הפוך מארץ ישראל (דרומית לקו המשווה) שעונות השנה הפוכים מארץ ישראל שעליהם לשאול גשמים לפני זמן החורף שלהם (שהוא קיץ שלנו) כולל דיני תעניות לפי הזמנים המתאימים לאקלים שלהם.
ואילו בהלכה לעיל, הרמב"ם מתייחס למדינות עם אקלים דומה לארץ ישראל שזקוקות לגשמים גם בימות החמה, שעליהם לבקש גשמים בברכת "שומע תפילה".
יוצא איפוא שיש לנו ארבעה דינים של שאילת גשמים:
א. ארץ ישראל – משבעה במרחשוון.
ב. חו"ל עם אקלים דומה לארץ ישראל – החל מששים יום מהתקופה (הלכה י"ח לעיל).
ג. מדינות עם אקלים דומה לארץ ישראל הזקוקים לגשמים גם בימות הקיץ, יבקשו גשמים בברכת שומע תפילה.
ד. חו"ל עם אקלים הפוך מארץ ישראל – לפני זמני הגשם והחורף של אותם מדינות (לפי פירוש המשנה).
ויש לשאול, מדוע מדינות שזקוקות לגשמים גם בימות החמה (כמו בתימן) לא יבקשו גשמים בברכת השנים שהרי ניתן לבקש בכל ברכה מעין אותה ברכה?
מארי מביא את דברי הירושלמי ומבאר:
כלומר, אם היו אלו שזקוקים לגשמים בקיץ מבקשים גשמים בברכת השנים נמצא שגם בחורף וגם בקיץ הם יברכו את ברכת השנים של החורף ונמצאו עוקרים מטבע ברכה שתקנו חז"ל.
מכאן מארי מוכיח את נכונות נוסח הברכה שלנו:
