סיכום שיעור יום שישי, כ"ו בתשרי תשע"ז
במשנה בדף נ"ט עמוד א' נאמר:
אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. מערבין...
משנה זו עוסקת בתקנות של חכמים, שתכלית אותן התקנות היא לדאוג לשלום בין הבריות.
אחת התקנות היא שבקריאה בתורה בציבור, יעלה כהן ראשון, לוי שני וישראל שלישי. תקנה זו לדעת רוב המפרשים היא מדרבנן, ורש"י מבאר, משום שלא יבואו לריב.
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
דע שדבר זה המפורסם בכל מקום שיהא הכהן קורא בבית הכנסת ראשון בין שהיה תלמיד חכמים או עם ארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה או שלא היה, הרי הוא דבר שאין לו שום יסוד בתורה כלל, ולא נזכר דבר זה בתלמוד, ואינו הענין המכוון אליו בהלכה זו. ואני מתפלא מאד שגם אנשי "אלרום" נוהגים כן על אף היותם ניצולים ממגרעות המנהגות ומסברות האחרונים ותקנותיהם ואין אצלם אלא דברים המתאימים ללשונות התלמוד, ואיני יודע מאין בא להם הפגם הזה, אלא סדר הענין כפי שבא בקבלה הוא כמו שאבאר, הכהן קודם ללוי והלוי לישראל ואמר ה' וקדשתו כי את וכו', ובא בקבלה לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. במה דברים אמורים כשלא היה שם גדול ממנו בחכמה כגון שהיו שם כהן ולוי וישראלים והיו כולם בדרגה אחת בחכמה ולא היו גדולים זה מזה, אז חוזרים אחרי קדימת היחס, ומקדימין הכהן ואחריו הלוי ואחריו הישראלי. ויבוא לך לשון זה בסוף הוריות אמרו אמתי בזמן שכולם שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכמים קודם לכל דבר. ובלשונות התלמוד שאחד החכמים קרא בספר תורה ראשון בשבת ורבמי ורבסי הגדולים ביותר בכהני ארץ ישראל היו שם אלא שהוא היה גדול מהם בחכמה. וכן אמרו רב קרא בכהני, כלומר קרא ראשון במקום כהן מפני שהיה גדול בחכמה מן הכהנים שהיו שם ואין בזה שום מחלוקת. ועוד מן הכללים אצלינו שכהן שהיה ראוי לקרוא ראשון אם הרשה לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא ראשון הרי זה רשאי, אלא שאסרנו את זה מפני דרכי שלום, לפי שיכולה לבוא בכך מחלוקת, שיאמר השני למה הרשה לזה לעלות ולא הרשה לי כיון שהדבר תלוי בו, לפיכך אמרנו שיקרא הוא בעצמו ראשון ולא ירשה לזולתו, ועל ענין זה נתכוון בהלכה זו באמרו כהן קורא ראשון וכך באר התלמוד.
העולה מדברי הרמב"ם
העולה מדברי הרמב"ם, שהתקנה של כהן, לוי וישראל נתקנה רק כשכולם שווים, אבל עדיין סדרי הקדימויות והעדיפויות בקריאת התורה הוא לכל הגדול בחוכמה מחברו על אף שאינו כהן.
הקריטריונים לגדול בחוכמה נקבעים לפי מספר התלמידים, ועד כמה הוא משמש כמורה הוראה הלכה למעשה, אפילו שהוא לא משמש בתפקיד רשמי.
מדברי אביי בסוגית הגמרא עולה:
- אין קורא כהן אחר כהן משום חשש פגם של הראשון.
- אין קורא לוי אחר לוי משום חשש פגם של שניהם.
- אין קורא ישראל אחר כהן שלא יחשבו שהוא לוי.
כתב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק י"ב:
יח בכל קריאה מאלו, כוהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. ומנהג פשוט הוא היום, שאפילו כוהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול מישראל; וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה, קודם לקרות. והאחרון שגולל ספר תורה, נוטל שכר כנגד הכול; לפיכך עולה משלים, אפילו גדול שבציבור.
יט אין שם כוהן, עולה ישראל; ולא יעלה אחריו לוי, כלל. אין שם לוי, כוהן שקרא ראשון חוזר הוא עצמו, וקורא פעם שנייה במקום לוי; אבל לא יקרא אחריו כוהן אחר, שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עלה כוהן אחר, וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניהם פסול.
העולה מדברי הרמב"ם, הוא שמרביעי ואילך אין הגבלה ויכולים לעלות כהן אחר כהן או לוי אחר לוי ואין חוששים לפגם. וכן כתב מארי בהערה נ"ח:
כלומר, רק כשהכהן עולה בעליית כהן או לוי בעליית לוי יש חשש של פגם הראשון, אולם כשכהן או לוי עולים לתורה מרביעי ואילך שלא מחמת היותם כהנים או לויים, אין חשש לפגם.
לעומת זאת כתב הטור בסימן קל"ה:
ויש מקומות שנוהגין לקרות הרבה כהנים בהפסק ישראל ביניהם ואין חוששין שיאמרו הראשון פגום הוא כיון שקראו ישראל אחריו, וכ"כ רב עמרם:
וכתב בבית יוסף שכן המנהג להעלות כהנים עם הפסק ישראל ביניהם. וכן פסק בסימן קל"ה סעיף י':
נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם ואומר החזן כשקורא לשני אף על פי שהוא כהן וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי:
- מה הדין כאשר הזמינו ישראל לעלות לתורה כי לא היה כהן בבית הכנסת, ואחרי שהזמינו אותו ובירך, נכנס הכהן?
כתב מרן בבית יוסף:
כתב עוד רבינו הגדול מהרי"א ז"ל בשם א"ח שאם בא כהן לב"ה קודם שיברך ישראל על התורה אע"פ שאמר ברכו את ה' המבורך כתב רי"ף שיעמוד בתיבה ולא יקרא עד שישלימו כהן ולוי ואח"כ יקרא ואין בזה בושת כלל ע"כ וכ"כ הרד"א שאם נכנס הכהן אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה אינו פוסק אבל ברכו לא הוי התחלה.
וכן כתב מרן בסימן קל"ה סעיף י:
אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה אינו פוסק אבל ברכו לא הוי התחלה ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא. אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי:
לדעת הרמב"ם, מאחר והישראל עלה לתורה, כשלא היה כהן, והחל בברכה, הדין כדין נתפרדה החבילה, אפילו אם אמר רק ברכו, והישראל יקרא.
- מה הדין אם העלו בטעות ישראל במקום לוי?
גם אם הקורא בירך, הרי יש חשש שיחזיקו ממנו כלוי, ולכן אפילו שברך לא יקרא שלא יחשבו שהא לוי. ולכן יעלה לוי במקומו והוא ימתין לקריאת שלישי (ויכול אפילו לקרוא על סמך ברכתו הראשונה). אולם הלכה למעשה, ניתן לתת לו לקרוא פסוק אחד ואז להעלות את הלוי ללא ברכה ראשונה (כפי הדין של הקורא שנשתתק באמצע הקריאה). וזאת כדי שלא יחשבו שכאילו הוא בירך ברכה לבטלה.
- מה הדין אם הכהן לא יכול לעלות מסיבה כלשהיא?
כתב מרן בסעיף ה':
אם הספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע אינו רשאי להפסיק וקוראים ישראל במקומו:
כמו כן, גם אם מסיבה אחרת הכהן מנוע מלעלות כגון שלא מרגיש טוב או שלא יודע לקרוא (לא הכין את הקריאה) אין חובה להעלות כהן ונתפרדה החבילה.
- מה הדין אם אחר שקרא כהן ראשון, סרב לוי לעלות כי לא הכין את הקריאה וכן הכהן סירב לקרוא שני כי לא הכין?
במקרה זה לא יעלה כהן אחר משום פגמו של ראשון וכן לא יעלה ישראל שלא יחזיקו אותו כלוי, אלא כהן יברך והחזן יקרא את הקריאה.
- כאשר עלה ראשון מי שגדול בחכמה, האם יעלו אחריו כהן, לוי וישראל?
אם במקום שיעלה כהן ראשון, עלה מי שגדול בחכמה, נתפרדה החבילה ויעלו העולים לפי הגדולים בחכמה (או לפי מכירה או תור כאשר אין מדרג ברור).
הכלל של "דמים מוכיחים" לא תופס לגבי עליות של כהן ולוי אלא יש תמיד לקיים את התקנה. אולם יש שנוהגים שבפרשת בראשית (ויש נוהגים גם בפרשת "נח") למכור גם לישראל.
דיני סדר העולים לתורה ודין "נתפרדה החבילה"
- לפי הרמב"ם, על אף מה שהוא כתב בהלכה, עדיף שתלמיד חכמים יעלה ראשון במקום כהן (ראה הלכות תלמוד תורה, פרק ג הלכה ב), אולם כיוון שראה הרמב"ם שפשט המנהג שכהן עולה ראשון ואין מי ששומע לו לבטלו (כפי שכתב "ומנהג פשוט הוא היום"), כתב בהלכה שכהן עולה ראשון. אולם אם יש ציבור שהוא מנקיי הדעת עדיף לנהוג כפי הדין שתלמיד חכמים עולה ראשון (ראה ראש"ל הערה נ"ה), ולכך רמז הרמב"ם באומרו "וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות".
- גם החל משלישי יעלו ישראלים לפי הגדול בחכמה.
- בנוגע למנהג שמוכרים ראשון של בראשית על אף שיש כהן, מנהג זה אינו תואם לשיטת הרמב"ם מאחר וזה מנוגד להלכה, שכהן עולה ראשון. כל זה כמובן במקרה שמי שעולה הוא שווה או פחות מהכהן, אולם אם הראשון הוא תלמיד חכמים הרי זה עדיף לפי הרמב"ם.
- אבל כהן או לוי בשבת שבתוך שבעת ימי האבל, אשר הוא כהן או לוי יחיד בבית הכנסת, הרי שהוא יעלה לתורה למרות איסור האבל מאחר ואם לא יעלה הרי זה אבילות בפרהסיה בשבת (מסופר על רבינו תם שהיה עולה כל שבת שלישי וגם בשבת שהוא היה אבל על אמו הורה לגבאי שיזמין אותו לעלות שלישי שאם לא כן תהיה זאת אבילות בפרהסיה בשבת).
- כהן תימני אשר הזדמן לבית כנסת אשכנזי או ספרדי יכול לעלות לתורה לכתחילה (ולא רק כהן) על אף שספר תורה פסול לשיטתנו, מאחר וקריאת התורה היא חובת הציבור וזו היא שיטתם ומסורתם.
- אם אין כהן "נתפרדה החבילה" וכותב הרמב"ם "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל".
- מארי מסביר את דברי הרמב"ם שלוי לא יעלה כלל בין השלושה הראשונים אלא מרביעי ואילך (הערה נז' בהתבסס על דברי רס"ג).
- אולם הרב מפרש אחרת את דברי הרמב"ם בהתבסס על מסכת גיטין דף נט: וכתובות דף כה:. במסכת כתובות נאמר שהחזיקו אדם ככהן לצורך תרומה בגלל שעלה לתורה ראשון ואחריו עלה לוי, ולכן פירוש דברי הרמב"ם, שאם אין כהן חוזרים לכלל התלמודי שהולכים לפי הגדול בחכמה, ואחריו פחות ממנו ואחריו פחות ממנו. כלומר עולה ראשון ישראל הכוונה שיכול לעלות ישראל ראשון אם הוא הגדול בחכמה, ובמקרה זה אם לוי הוא הגדול בחכמה הרי הוא עולה ראשון הגדול בחכמה, גם לגבי העולים אחריו אם הם גדולים בחכמה יכולים לעלות גם אם הם לויים. ופירוש דברי הרמב"ם הוא שאם עלה ישראל ראשון שהוא הגדול בחכמה אז ורק אז לא יעלה אחריו לוי שלא יחזיקו את הראשון ככהן וזו המגבלה היחידה. ואין מניעה לפי הרמב"ם שיעלה ראשון לוי או שלישי לוי או שלושה לויים. מגבלה נוספת היא שאם הלוי עלה ראשון כי הוא גדול בחכמה, לא יעלה אחריו לוי גם אם הוא שני לו בחכמה משום פגמו של ראשון.
- מרן בסימן קל"ה סעיף ו כתב "אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי." והרמ"א הוסיף "אבל ראשון יוכל לעלות".
- שתילי זתים ומהריץ פסקו הלכה למעשה כמו הרמ"א שיכול לוי לעלות ראשון וכן גם יכול לעלות לשישי לאחר 2 ישראלים. ורק אם עלה ישראל ראשון לא יעלה אחריו לוי שמא יחשבו שהראשון הוא כהן ויאכילו אותו תרומה.