הוצאת פירות לחו"ל או מסירה לעובדים זרים - פגיעה בקדושת שביעית?

תיאור תמציתי של מקור "הטקסט שהודבק" בנושא הלכות שביעית

מסמך זה מתמצת את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים העולים מתוך קטעי המקור "הטקסט שהודבק" העוסקים בהלכות שביעית, בדגש על הוצאת פירות שביעית לחוץ לארץ והאכלת גויים ושכירים בפירות אלו.

נושא מרכזי 1: הוצאת פירות שביעית לחוץ לארץ

הטקסט דן בשאלה האם מותר להוציא פירות שביעית מארץ ישראל לחוץ לארץ. עולה כי קיימת הבחנה בין ירקות שביעית שאינם קדושים מקדושת שביעית (מחמת ספיחין) אך אסורים בהוצאה לחוץ לארץ, לבין פירות ויין שביעית הקדושים בקדושת שביעית, שאף הם אסורים בהוצאה לחוץ לארץ.

הרציונל לאיסור הוצאת פירות שביעית לדעת רבנו שמשון הוא החשש מפני ביעור שלא כדין כאשר יגיע זמן הביעור. רבנו שמשון פוסק כדעת התנא הסובר שיש להחזיר את הפירות לארץ ולבערם בה, ולא כדעת הסוברת שאפשר לבערם בכל מקום.

לעומת זאת, הר"בד מסביר את החשש בכך שיהודים הגרים בחוץ לארץ אינם רגילים לכללי שמירת קדושת שביעית ועלולים להשתמש בפירות שביעית שמגיעים אליהם שלא בקדושה. נראה כי רבנו מסכים עם טעם זה.

הטקסט מתייחס למקרה של אדם היוצא לחוץ לארץ בהיתר (לצורך נישואין, לימוד תורה או מצווה) ולוקח עמו פירות שביעית. נראה כי אם מדובר בכמות מועטת לשימוש אישי ("צדה אישית"), הדבר מותר. החשש העיקרי הוא שאנשים בחוץ לארץ לא ינהגו בקדושת שביעית, ואם לא לוקחים כמויות גדולות לחלוקה, החשש פוחת.

הטקסט מביא כראיה את הגמרא בפסחים (דף נב עמוד ב) המספרת על רב ספרא שיצא עם קד של יין שביעית לחוץ לארץ, והדיון שם נסב סביב שאלת הביעור ולא על עצם הוצאת היין. התוספות מציעים הסברים שונים, אך נראה כי כמות קטנה לשימוש אישי מותרת, ועיקר הבעיה היא הביעור.

ציטוטים רלוונטיים:

• "ובכן הלכה אחת שאסור ליהודי להוציא ירקות של שביעית שהם מותרים מחמת סביחין אבל קדושים בקדושת שביעית כי זה מה שבדרך כלל ברגע זה בעת הזו מעסיק אותנו ולשיו פירות של שביעית שהם קדוש שמקדושת שביעית אסור לו להוציא פירות של שביעית מן הארץ לחוץ הארץ או כשיהיה יין של שביעית אסור לו להוציא יין של שביעית מהארץ מחוץ הארץ לדעת רבנו שמשון בגלל החשש של ביעור כשיגיע זמן הביעור."
• "ולכן א אדם שיוצא לחוץ הארץ וכמובן בהיתר כי אסור לתת לחוץ הארץ רק לצורך נשואין, לימוד תורה, לצורך מצווה. אז אם הוא יוצא לצורך מצווה ולוקח איתו פירות שביעית, השאלה האם יש לזה היתר או לא. תשובה, נראה עם הדברים שהוא לוקח עצמו בכמות מועדת סדה אישית שלו לעצמו מותר כי כל החשש שהם לא ינהגו בקדושת שביעית ואם לא אם הוא לא לוקח בכמויות גדולות כדי לחלק לאחרים אז נעים הדברים שזה מותר שהרי בגמרא פסחים דף נב עמוד שב סיפרו על רב ספרא שיצא עם קד של יין שביעית מהארץ לחוץ הארץ ודנו שם בגמרא ביחס לבעור אם צריך להחזיר את זה לארץ כדי לבער או לא. לא דנו ביחס לקשרות של המעשה שלו שהוציא את זה בכלל לחוץ הארץ."

נושא מרכזי 2: האכלת גויים ושכירים בפירות שביעית

הטקסט עוסק באיסור האכלת גויים ושכירים בפירות שביעית. הטעם לאיסור האכלת גויים הוא שהגוי אינו מצווה לשמור קדושת שביעית, ולכן האכלתו בפירות אלו גורמת לכך שלא תישמר קדושתם.

האיסור חל אפילו על גוי שהוא חבר, שכן הוא לא ישמור על קדושת הפירות.

באשר לשכיר יהודי, למרות שהוא יודע לשמור קדושת שביעית, אסור למעביד לתת לו פירות שביעית במקום שכרו, כיוון שזה נראה כסחורה. לגבי שכיר גוי, האיסור חמור יותר, כיוון שזו גם חלק ממזכורתו וגם הוא אינו שומר על קדושת שביעית.

הטקסט מתייחס למציאות בה יש עובדים זרים בבתים המטפלים בקשישים וחולים, ושואל מה הדין לגבי האכלתם בפירות שביעית. הפתרונות המוצעים הם:

• להכניס לבית רק פירות וירקות שאין בהם קדושת שביעית.
• אם יש פירות שביעית בבית, מותר לעובד הזר לאכול אותם יחד עם בני הבית.
• אסור לתת לעובד הזר רשות לאכול פירות שביעית לבד לפי צרכיו, אלא אם כן מתנים איתו שהוא ישתמש בהם רק באופנים מסוימים, ובני המשפחה מבקרים מדי פעם כדי לוודא שהכללים נשמרים.

ההוראה מחייבת במיוחד במקרים בהם העובדים הזרים הם היחידים המטפלים בקשישים או חולים ובלעדיים בבית בכל הנוגע להכנת האוכל. במקרים כאלה, על קרובי המשפחה לוודא שלא תהיה בעיה של בישול (למשל, לבשל אחת לשבוע והעובדים רק יחממו) ולתת הנחיות ברורות לגבי השימוש בפירות השביעית, תוך כדי ביקורת מדי פעם כדי לוודא שהכללים נשמרים. אם נותנים לעובד הזר פירות שביעית לשימושו הפרטי ללא פיקוח, יש חשש איסור.

ציטוטים רלוונטיים:

• "דבר נוסף ואין מאכילין אותו אותן לגוי דהיינו היום אין בית כמעט אשר אין בו עובדים זרים פיליפינים תאילנדים בשביל לסעוד זכנים חולים והשאלה היא אם אדם כניס לביתו פירות וירקות שהם קדושים בקדושת שביעית והוא מרשה להם לאכול אז יוצא שהוא נותן לגוי פירות והר הגוי לא מצווה לשמור קדושה צביעית וכך הוא גורם היהודי גורם שלא לא תישמר מה קדושת שביעית בפירות שלו בפירות שלו כתוב ולא לשכיר שכיר זה אפילו יהודי שיודע לשמור קדושת שביעית למרות הכל אסור למעביד לתת לשכיר פירות במקום הזכורתו כי זה נראה כסחורה אבל אצל גוי לא רק שהוא שכיר כשהוא שכיר ודאי שזה חלק ממזכורתו וזה כמו סחורה אלא אפילו שהוא לא השכיר שלו אלא סו גוי שותטב איתו חבר שלו אם מותר לדבר על חברות עם גוי אסור לתת לו כי הרי הוא לא ישמור קדושת שביעית כי הוא לא מצווה על כך ואז הוא יוצא שהיהודי גורם להפסד קדושת שבעית ופירות שביעית."
• "אז מה עושים במקרה הנדון שיש בתים שיש בהם תאילנדים, פיליפינים? אז א' להכניס פירות שביעית פירות פירות ירקות שאין אין בהם קדושת שביעית. זה הדבר הכי הכי בדוק והכי טוב. דבר שני ש אכן באמת כל עוד הוא אוכל יחד עם כולם אין בעיה. אבל מהרגע שנותנים לו רשות לאכול לבד לפי צרכיו או לפי שימושיו זה אסור. אלא אם כן מתנים איתו ואומרים לו האיבולים של השנה אתה משתמש רק באופנים אלה אלה אלה אלה מדי פעם עושים גיחות כדי שיהיה רטת ולא ירח אומנותה כי במיוחד ההוראה הזו מחייבת את המציאות כלפי אותן משפחות שהזקנים או החולים ממש לא יכולים לשמש את עצמם לחלוטין והעובדים הזרים הם בלעדיים בבית, הם המבשלים, הם המכינים את האוכל, הכל מכל בידיהם. שוודאי וודאי שלפחות קרובי המשפחה שמדי פעם פעם מגיעים כמו שהם צריכים לדאוג שלא תהיה בעיה של בישול, כגון שהם יבשלו אחת לשבוע והעובדים רק יחממו. כך אותו דבר בפירות יתנו להם הוראות כאלה וכאלה מד פעם יעשו פגיחות כדי שכן יבטיחו שהם פועלים לפי הכללים שאם נותן כאמור יש חשש איסור בדבר רבי חני"

מסקנות עיקריות:

• אסור להוציא פירות ויין שביעית מארץ ישראל לחוץ לארץ בשל החשש מביעור שלא כדין או משימוש שאינו הולם את קדושתם על ידי מי שאינו מורגל בהלכות שביעית. יש הקלה מסוימת לגבי כמות קטנה לשימוש אישי בעת יציאה מן הארץ לצורך מצווה.
• אסור להאכיל גויים בפירות שביעית כיוון שהם אינם מצווים לשמור על קדושתם ועלולים לגרום להפסד קדושת הפירות.
• אסור לתת לשכיר (אפילו יהודי) פירות שביעית במקום שכרו.
• במקרה של עובדים זרים בבית, הפתרון המועדף הוא להימנע מהכנסת פירות שביעית. אם ישנם, מותר לעובד לאכול יחד עם בני הבית, אך אסור לתת לו רשות לאכול לבד אלא אם כן יש פיקוח והתניה על אופן השימוש.

המסמך מציג גישה הלכתית פרקטית המתחשבת במציאות החיים המודרנית, במיוחד בנוגע להעסקת עובדים זרים, תוך שמירה על עקרונות הלכות שביעית.