האם מותר לאשה להתחפש לגבר לצרכי משחק?

השאלה הראשונה:

השאלה המרכזית שפותחת את הדיון נוגעת להצגה שמכינות נערות באולפנה, בה הן מגלמות את תהליך הגירוש מגוש קטיף מול קהל נשים בלבד. במסגרת תפקידיהן, חלק מהנערות לובשות מדי שוטרים או חיילים, או בגדי גברים עם זקנים ופיאות, כדי להדגים את הגירוש. השאלה היא האם לבוש זה מהווה איסור של "לא יהיה כלי גבר על אישה".

ניתוח האיסור "לא יהיה כלי גבר על אישה":

הדובר מביא את הפסוק ומצטט את הגמרא (נזיר נט, א) המביאה ברייתא הדנה בטעמו של האיסור.

• תנא קמא: מצמצם את האיסור וקובע שהוא קיים רק כאשר אישה לובשת בגדי גברים ומתערבת בקרב גברים כדי לטשטש את זהותה ולהיות יחד איתם. במקרה כזה, הלבישה נחשבת "תועבה". אם האישה לובשת כלי גבר בתוך קהל נשים בלבד, לדעת תנא קמא אין איסור.
• ציטוט מהברייתא: "לא יהיה כלי גבר על אישה מה תלמוד לומר אם שלא ילבש איש שמלת אישה ואישה שמלת איש הרי נאמר כי תואבה היא ואין כאן תואבה כלומר התנא קמה אומר זיל בתרד טעמה והתורה מנמקת כלי תועבת השם אז איש לובש בגד אישה או אישה שלובשת בגד איש זה נקרא תואבה איזה מין תואבה יש בדבר ואין כאן תואבה אלא שלא ילבש איש שסמלת אישה וישב בין אנשים ואישה שסמלת איש ותשב בין האנשים."
• רבי אליעזר בן יעקב: מחמיר וסובר שהאיסור קיים גם כאשר אישה משתמשת בכלי נשק שאין דרכה של אישה להשתמש בהם לפי ההלכה, אפילו אם היא לא נמצאת בין גברים.
• ציטוט: "רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אישה בכלל זן למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אישה ורבי אליעזר בן יעקב לא סייג ולא אמר שזה דווקא באיך קוראים כשהיא הולכת לתוך הגברים לא אלא אם אישה עושה עליה כלי ז' נשק מה שאין דרכה של אישה לעשות כן לפי ההלכה אז גם כשהיא לא הולכת בין דברים היא עוברת כבר על האיסור."

דעת הרמב"ם:

הדובר מביא את דעת הרמב"ם בספר המצוות (לאווין ל"ט) ובהלכות עבודה זרה (פרק י"ב הלכה י').

• הרמב"ם קובע שהאיסור הוא ללכת בדרכי הכופרים, כפי שהם נוהגים להתבלבל בין מינים בלבוש. האיסור חל על בגד או תכשיט הייחודיים לגברים באותו מקום.
• ציטוט מרבנו בספר המצוות: "והזהרה שהוזהרנו מלכת בעקבות הכופרים במשאנשים לובשות בגדי הגברים ועודות עדיהם והוא אומרו תעלה לא יהיה כלי גבר על אישה וכל אישה שנתקשתה בדבר מתכשיטה הגברים המפורסם באותו המקום שזה תכשיט מיוחד לגברים סופגת מלכות."
• הרמב"ם מדגיש שהאיסור חל כאשר הלבישה היא כדרך לבוש מקובלת, ולא על לבישה אקראית או לצורך מסוים.
• ציטוט מרבנו בהלכות עבודה זרה: "לא תעדי אישה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדי איש עדי אישה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימין אותן החולי אלא האנשים הכל כמנהגדינה."

דוגמאות מעשיות וניתוחן:

הדובר מביא מספר דוגמאות כדי להבהיר את ההבדל בין לבוש אסור למותר:

• מעיל של בעל בחורף: אם לאישה קר מאוד והמעיל שלה בבית, מותר לה ללבוש את מעיל בעלה (שלא ניתן לטעות בו כמעיל נשים) כדי ללכת למכולת ולחזור, כיוון שזו לבישה אקראית לצורך. אך אם היא תלבש אותו כדרך לבוש ותצא איתו באופן קבוע, זה יהיה אסור.
• פרק של בעל: לבישת פרק (כובע חסידי) של בעל על ידי אישה אסורה אם היא יוצאת איתו כדרך לבוש. אם היא רק מתכסה בו בבית, אין איסור.
• שימוש במטריה: שימוש במטריה של בן המין השני מותר כיום בגלל שהמטריות אינן מובהקות לגברים או נשים.
• מדידת בגדים: אישה המודדת חליפה של בעלה בחנות כדי לבדוק מידה אינה עוברת על האיסור, כיוון שזו לא לבישה לשם שימוש קבוע או התהדרות.
• לבישה לשם שמחה: אישה הלובשת בגדי גבר לשם שמחה ופורים בקרב נשים בלבד עוברת על האיסור, כיוון שזו לבישה כדרך לבוש, גם אם אין כוונה לטשטש זהות.

חריגים והקלות:

הדובר מזכיר מקרים בהם יש הקלה באיסור:

• פיקוח נפש ומניעת אונס: אישה הלובשת בגדי גבר כדי להינצל מאונס או לצורך הגנה עצמית במקום מסוכן - מותר, כיוון שזה פיקוח נפש. הרב יוסף מתיר לנשים הנוטלות חלק בשמירה ביישובים לקחת נשק מטעם זה.
• הסתתרות לצורך עלייה לארץ ישראל: אם יהודי לובש בגדי גוי או אישה לובשת בגדי גבר באופן אקראי כדי לעבור גבול ולעלות לארץ ישראל, ומיד יפשט את הבגדים לאחר מכן, הדבר מותר כיוון שזו לבישה אקראית לצורך מטרה ספציפית ואין כוונה לנהוג כדרכי הכופרים.

חזרה לשאלה המקורית על ההצגה:

לאחר הדיון המעמיק, הדובר מביע את דעתו (בזהירות וממליץ לשאול מורה הוראה נוסף) שלמרות האיסור העקרוני, במקרה של ההצגה באולפנה, אם נשמרים גדרי הצניעות והלבוש הוא אקראי ונועד לצורך חינוכי חשוב ממדרגה ראשונה - לצרוב בתודעת הצופות את אירועי הגירוש - הדבר עשוי להיות מותר. זאת משום שהלבישה אינה נעשית כדרך לבוש קבוע או כדי לטשטש זהות, אלא ככלי חינוכי זמני בקרב נשים בלבד.

סיכום:

הדיון בקלטת מחדד את ההבנה של איסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" בכך שהוא מבחין בין:

• לבישה כדרך לבוש קבוע לעומת לבישה אקראית לצורך מסוים.
• בגד הייחודי לגברים לעומת בגד שאינו מובהק.
• כוונה לטשטש זהות (שהיא טעם מרכזי לאיסור לדעת הרמב"ם) לעומת מטרה אחרת.
• התערבות בין גברים לעומת הימצאות בקרב נשים בלבד.
• מצבי פיקוח נפש או מניעת אונס המצדיקים חריגה מהאיסור.

בנוגע לשאלה המקורית על ההצגה, הדובר נוטה להתיר זאת בהתחשב באופי האקראי של הלבוש, מטרתו החינוכית והיות הקהל נשים בלבד, אך מדגיש את הצורך לשמור על גדרי הצניעות וממליץ להתייעץ עם מורה הוראה נוסף.