אם פסול מאכילת כלב פוטר רק מאיסור "בל יראה ובל ימצא"?
האם יאסר בגלל שסיכה נחשבת כשתיה? היש הבדל בין איסור אכילה לאיסור הנאה?
האם ניתן להשוות בין דיני חמץ לבין דיני טומאה בדבר שהנפסל מאכילת הכלב?
נושא מרכזי: הדיון עוסק בהלכות פסח, בעיקר בשאלת השימוש והאכילה של דברים שהכילו חמץ אך נפסלו מאכילת כלב לפני או אחרי זמן איסור החמץ. המרצה מנתח את ההבדלים בין איסור הנאה לאיסור אכילה, תוך התייחסות למקרים קונקרטיים כמו פחמים, סבון ותמרוקים, ומשווה זאת לדינים אחרים כמו טומאה ויום כיפור.
נקודות מרכזיות וציטוטים:
- דבר שנפסל מאכילת כלב לפני פסח:
- הנאה: מותר להנות ממנו בפסח, כיוון שאיסור ההנאה הוא רק על חמץ, וברגע שנפסל מאכילת כלב לפני הפסח, הוא אינו נחשב עוד חמץ לעניין זה.
- "סבון הוא נפסל מאכילת כלב ומאחר והוא נעשה לפני פסח מותר לנו לההנות בו בפסח זה לא שונה מאשר הפחמים שנשרפו ונחרו מלפני פסח שמותר לנו להשתמש בהם וליההנות מהם בפסח."
- אכילה: למרות זאת, קיימת מחלוקת לגבי אכילתו. למרות ש"בטלה דעתו מכל אדם" לאכול דבר כזה, ישנה גדר הלכתית נפרדת לאיסור אכילה.
- "השאלה היא לגבי דברים שנפסלו מאכילת כלב מלפני זמן האיסור ה אם כאמור מותרים הם גם באכילה לא רק בהנאה."
- השולחן ערוך מחמיר בעניין זה ואוסר אכילה של דבר שנתערב בו חמץ ואפילו אינו מאכל אדם כלל, עד לאחר הפסח, למרות שמותר לקיימו.
- "בשולחן ערוך אור החיים סימן תמב סעיף דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל אדם כגון הטריק כמחו בו אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר פסח."
- הסיבה לכך היא "גדר אח שבה החשיב את זה לעצמו שזה טוב", כלומר, עצם האפשרות לאכול גורמת לחומרה.
- השוואה ליום כיפור:
- ביום כיפור אסור לאכול גם דברים שנפסלו מאכילת אדם ואולי אפילו מאכילת כלב, כיוון שבסופו של דבר הם מהנים את הגוף.
- "ביום הכיפורים אסור לאכול גם דברים שנפסלו מאכילת אדם ואולי אפילו מאכילת הכלב בגלל שסוף סוף זה מהנה את הגוף, סוף סוף זה מכיל אוכל, לא משנה שהוא נפסל מאכילת כלב, סוף סוף זה אוכל לגוף."
- ישנה שאלה האם חומרה דומה קיימת גם לגבי חמץ בפסח, למרות שדבר כזה נחשב "מאוס וקצו בו".
- פחמים:
- אם חמץ נשרף לפחמים לפני זמן איסורו, מותר להשתמש בפחמים בפסח, כיוון שבכניסת הפסח הוא כבר אינו חמץ.
- "אם הוא שרף אותו לפני זמן איסורו, מותר לו להשתמש בפחמים לאחר זמן איסורו. כי כיוון ש לפני זמן האיסור הוא הפך להיות כבר פחמין. מותר לו לההנות לפחמים בפסח, כי איסור האכילה ואיסור ההנאה הוא רק על חמץ."
- אך אם החמץ הפך לפחמים כבר בפסח, אסור להנות ממנו, כי איסור ההנאה חל עליו מרגע כניסת הפסח.
- סבון:
- מותר להשתמש בסבון שנעשה מחמץ לפני פסח, כולל לסיבון הגוף, כיוון שהשימוש בו הוא כהנאה בלבד ואינו נחשב כאכילה או שתייה לעניין זה (בניגוד ליום כיפור).
- "אנו מתירים להשתמש בסבון שהוא איננו כשר לפסח, גם לצורך סיבון הגוף עצמו."
- הייתה דעה מחמירה שאמרה כי שימוש בסבון דומה לשתייה או אכילה, אך המרצה חולק עליה.
- תמרוקים:
- מותר להשתמש בתמרוקים מחמץ על כל חלקי הגוף מלבד הפה.
- תמרוקים מחמץ שאדם שם קרוב לפה, אפילו אם הם פסולים מאכילת אדם, אסורים לשימוש מחשש לאיסור אכילת חמץ.
- "תמרוקים אשר הם הם חמץ והם קרובים לפה אפלו שהם פסולים מאכילת אדם אסור שאדם ישתמש בהם שלא יקשל באיסור אכילת חמץ אפילו שכאמור נפסל מאכילת מאכילת כלב זהו דין מיוחד שבאיסור חמץ שמחמירים מאוד מאוד באיסור האכילה בו."
- חיטה או שעורה שנמצאת בזפק העוף:
- מרן פסק שאין להשוות את דין איסור חמץ לדין טומאה לעניין זה, ויש להחמיר בחיטים אלו, אפילו אם אינן נראות מבוקעות. הן נחשבות כמעוקים לעניין טומאה לאחר זמן עיכול, אך לא לעניין איסור חמץ.
- "מרן פסק כדעה שאומרת אין להשוות דין איסור לדין טומאה ויש להחמיר בחים האלה אפילו איננו רואים אותם מבוקעים ואין להם דין של פרש לעניין זה ולא מעוקלים אם ניקע אותם עשו הם עשו סורים והם עוסרים אפילו את ה את התשבשל איתו."
- שימוש בציפורן לברכת הבדלה:
- מותר לקיים ציפורנים מלוטשות שהוכנו לפני הפסח ולהשתמש בהן להנאה בלבד (ריח), כיוון שזו הנאה בלבד והן הוכנו לפני הפסח.
- אסור לקרב דבר כזה לפה מחשש לאיסור אכילת חמץ.
- "אבל כל שהוא מקרב דבר לפיו עלול חלילה לקשל בהכנסת דבר לפיו צריכים מאוד מאוד להפחיק דבר כזה."
מסקנה: המרצה מדגיש כי בהלכות פסח קיימת חומרה יתרה באיסור האכילה של חמץ, אפילו בדברים שנפסלו מאכילת כלב ולכאורה אינם ראויים למאכל אדם. קיים הבדל ברור בין איסור הנאה לאיסור אכילה, כאשר האחרון מחמיר יותר. יש להיזהר במיוחד מכל דבר שעלול לבוא במגע עם הפה, אפילו אם הוא פסול מאכילה, מחשש להכשל באיסור אכילת חמץ