שואלין ודורשין בהלכות הפסח

ההלכה של "חוזר ונעור":

הדובר מתמקד בהלכה חשובה הנוגעת לתערובת חמץ בפסח, המכונה בביטוי "חוזר ונעור". הוא מסביר כי התורה אסרה אכילת חמץ בפסח באיסור מיוחד הכולל גם תערובת חמץ ("כל מחמצת לא תאכלו") וכן איסור של "בל יראה ובל ימצא".

ההבדל בין תערובת איסור והיתר רגילה לתערובת חמץ בפסח:

• בתערובת רגילה של איסור והיתר, אם האיסור התערב בהיתר ולא ניתן לזהותו, בודקים אם יש פי 60 היתר כנגד האיסור. אם כן, התערובת מותרת. הדובר מביא דוגמאות של בשר נבילות שהתערב בסיר בשר כשר וטיפת חלב שנפלה לסיר בשר.
• בתערובת חמץ בפסח, השולחן ערוך פוסק כי אם חמץ התערב בחומרים שאינם חמץ לפני פסח והיה פי 60 כנגד החמץ, התערובת מותרת בפסח, מכיוון שהחמץ "התבטל" לפני הפסח.
• הדובר מצטט את השולחן ערוך: "אם חמץ התערבב בחומרים שאינם חמץ מלפני פסח והיה והיה בכל התערובת פי 60 נגד החמץ אזי התערובת הזו מותרת גם בפסח. הועיל בלפני פסח המעת חמץ התבטל פי 60. הרי בפסח הכל מותר."
• מרן מודה כי אם פירור חמץ התערבב בתבשיל בפסח, אפילו אם יש פי מיליון כנגדו, כל התערובת אסורה.

דעת הרמב"ם והמושג "חוזר ונעור":

הרמב"ם חולק באופן מוחלט וסובר כי כל תערובת שיש בה חמץ אסורה בפסח, לא משנה מתי נוצרה התערובת, אפילו אם נוצרה לפני פסח והיה פי מיליון כנגד החמץ.

• המגיד משנה מסביר את שיטת הרמב"ם במושג "חוזר ונעור": החמץ שהתערב לפני פסח היה כביכול רדום ומנוצח על ידי הפי 60, אך בפסח הוא "חוזר ומתעורר לתחייה" עם חומרתו ואוסר את כל התערובת.
• מורי הדובר מסכים עם דעת הרמב"ם, אך טוען שהאיסור אינו נובע מ"חוזר ונעור" אלא מעיקרון ש"אין ביטול להיתר בהיתר". כל עוד החמץ היה מותר לפני פסח, אי אפשר לומר שהוא התבטל בחומרים אחרים. לכן, תערובת חמץ אסורה בפסח נקודה.

השלכות על הכשרות בפועל:

• מוצרי מזון ומשקאות בכשרות רבנות רגילה סומכים על פסיקת השולחן ערוך ומאשרים מוצרים שהתבטלו לפני פסח בפי 60.
• בני העדה התימנית, הנוהגים על פי הרמב"ם, אינם יכולים לסמוך על כשרות זו ובפסח עליהם לקנות אך ורק מאכלים ומשקאות בהכשר מהדרין.
• הרמ"א מחמיר כרמב"ם בדברים "גסים" ו"נוקשים" כמו מצות שהחמיצו והתערבבו בכמות גדולה. האשכנזים נוהגים לא לתת הכשר במקרים כאלה. אך בדברים נוזליים, הרמ"א מסכים עם השולחן ערוך אם החמץ התבטל לפני פסח.
• גורמי הכשרות המהדרים אימצו את שיטת הרמב"ם (ולעיתים את שיטת הרמ"א המחמירה) ואינם נותנים הכשר לתערובות שנוצרו לפני פסח בטענה שהחמץ כבר בטל.

דוגמאות קונקרטיות לחומרה בכשרות מהדרין:

הדובר מביא שורה של דוגמאות מחיי היום-יום הממחישות את הצורך בכשרות מהדרין בפסח על פי שיטת הרמב"ם:

• עלי תה בתפזורת: מכילים חומר מייבש משמר צבע על בסיס עמילן (מסודנים), ולכן דורשים כשרות מהדרין.
• כמעט כל המוצרים: מכילים צבעי מאכל, חומרי טעם וריח וחומרים משמרים שלעיתים קרובות מכילים רכיבים דגניים.
• קווי ייצור: מוצרים המיוצרים כל השנה על קווי ייצור חמץ ומוכשרים לפסח עלולים להכיל שאריות חמץ, וביטול ב-60 לפני פסח אינו מספיק למהדרין.
• אריזות: מפעלי אריזה מרכזים אריזת מוצרים רבים, כולל חמץ. אם אין הקפדה מיוחדת בפסח, ייתכן שמוצרים כשרים לפסח יבואו במגע עם שאריות חמץ באריזה. אפילו סוכר רגיל דורש השגחה באריזה.
• מלח דק: דורש כשרות מהדרין בשל חשש משאריות חמץ בקו הייצור.
• אגוזי מלך קלופים: מרוססים בחומרים משמרים על בסיס עמילן (מסודנים) לאחר הקילוף. מומלץ לשטוף היטב.
• שקיות תה: מודבקות בעמילן, וביטול ב-60 של העמילן אינו מקובל על כשרות מהדרין.
• נייר אפייה: מכיל עמילן כדי שיחזיק מעמד, ולכן דורש כשרות מהדרין.
• בגד מעומלן: מותר מכיוון שהאיסור הוא "בל יראה ובל ימצא" על "מטה", ובגד אינו מיועד לאכילה. אך מפה מעומלנת שמונחת על השולחן בעייתית יותר.
• ירקות מיובשים מיובאים (במיה, ארטישוק): מכילים חומרים מסודנים ודורשים כשרות מהדרין.
• ירקות טבעיים בשנת שמיטה (במיה, ארטישוק, חסה, כרפס): אסורים באיסור ספיחין. יש לרכוש "יבול נוכרי" עם השגחה טובה מפני תולעים.
• שמן סויה ושמן קנולה: עלולים להכיל תערובת חיטים ולכן דורשים כשרות מהדרין. שמני זית, כותנה ואגוזים עדיפים אך עדיין דורשים כשרות מהדרין בשל קווי הייצור.
• אבקת וניל ואבקת אפייה: של כל השנה מכילות תערובת חמץ ומותר לגנוז אותן. של פסח חייבות להיות בכשרות מהדרין.
• אבקות מרק: של כל השנה הן חמץ גמור ואסור לגנוז אותן. של פסח חייבות להיות בכשרות מהדרין.
• פרחיות אורז: של כל השנה מותר לגנוז. של פסח דורשות כשרות מהדרין בשל קווי הייצור וחשש מתערובת חיטה.
• משקאות קלים (במיוחד דיאט): עלולים להכיל חומרים דגניים בצבעים, טעמים וחומרים משמרים, ולכן דורשים כשרות מהדרין. יש להיזהר מגלוקוזה.
• משקאות חריפים (במיוחד ויסקי): עלולים להכיל דגנים או יין נסך. דורשים כשרות מהדרין. יש ויכוח לגבי ויסקי שיבא, אך גם הוא דורש זהירות בפסח בשל קווי הייצור.
• מיצים ויינות: דורשים כשרות מהדרין בשל קווי הייצור וחשש מחומרים בעייתיים. בנוסף, יש לוודא שהיין אכן עשוי ברובו מענבים ולא ממים (הדובר מזכיר ויכוח הלכתי בנושא). מיץ ענבים צריך להיות 100% טבעי ולמהדרין - ללא סוכר וללא בישול (יש קושי למצוא כזה, לכן יש הנוהגים להכין משרת צימוקים). יין יבש לא מבושל מיקבי הגולן, דלתון וברקן (חלקם) יכול להתאים.
• במבה וביסלי: מכילים מסודנים (יסודות דגנים) ולכן דורשים כשרות מהדרין.
• עוגיות כשרות לפסח: רק בכשרות מהדרין וברכתן "שהכל" מכיוון שאינן מדגן אלא מאגוזים, בוטנים או קוקוס. עוגיות "פפושדו" (העשויות מקמח ולש ביין) אסורות מכיוון שהיין עלול להיות מהול במים ויש חשש החמצה. ניתן לגנוז אותן לאחר הפסח כ"ספק חמץ".
• מצות: מצות של "הלפרים", "ירושלים", "יד בנימין" ו"השמרון" טובות. מומלץ לקנות מצה שמורה לליל הסדר, אך לשאר החג ניתן לקנות משומרון "אפייה ראשונה" (יותר זול ממצה שמורה אך עדיף ממצה רגילה). הדובר מתייחס גם למצות רכות המיוצרות כיום.
• שוקולדים וממתקים: של כל השנה מותר לגנוז, אך לפסח דורשים כשרות מהדרין בשל תערובות.
• שניצל צמחי מטוגן: חמץ גמור ואסור לגנוז. לפסח רק בכשרות מהדרין.
• שימורים: ברובם מותר לגנוז את של כל השנה.
• קפה: קפה "ציקו" הוא דגני ואסור. קפה רגיל, שחור ונס קפה דורשים כשרות מהדרין בשל חומרים משמרים או קווי ייצור (החלבת קו).
• רטבים: של כל השנה הם חמץ גמור. לפסח דורשים כשרות מהדרין.
• ממרחים, מרגרינות וחמאה: מכילים חומרים דגניים (ולא רק קטניות). יש היום כשרות מהדרין למוצרים אלו.
• חלב: דורש כשרות מהדרין בשל חשש מאבקת גוי (המכילה חמץ) ובשל ויטמינים המוספים לו (E, D, C) שעלולים להיות חמץ גמור.
• דגים: דגים חיים בסדר. דגים מיובאים (פילה נסיכת הנילוס) דורשים כשרות מהדרין בגלל עמילן. דגים באופן כללי דורשים כשרות מהדרין בשל חשש מהשגחה לא מספקת. הדובר מציין שיש התפתחות חיובית בכשרות הספרדית המהדרין שיוצרת תחרות ומגדילה את היצע המוצרים הכשרים למהדרין.

הכשרת כלים:

הכלל המנחה הוא: "כך פועלתו כשימושו כך הכשרו".

• תנורים: ניקוי יסודי (פירוק חלקים, הגעלה של חלקים ניידים), השבתה ל-24 שעות והפעלה על החום המקסימלי לשעה. תבניות אפייה אין להן הכשר (רק ליבון). יש להשתמש בתבניות מיוחדות לפסח.
• כיריים: פירוק, ניקוי יסודי (מתחת למבערים), הגעלה של המבערים, ועירוי מים רותחים על המשטח.
• מיקרוגל:אם משתמשים במצב השחמה: ניקוי יסודי, פירוק חלקים והגעלתם, השבתה ל-24 שעות והפעלה במצב השחמה על המקסימום.
• אם לא משתמשים במצב השחמה: ניקוי יסודי, פירוק חלקים והגעלתם, והנחת כלי עם מים על הצלחת המסתובבת והפעלתו עד שהמים מתאדים.
• מיקסר: בעייתי בשל הציר המסתובב שאוגר לכלוך. פירוק עד כמה שאפשר, ניקוי יסודי של כל החלקים (כולל החלק התחתון שלעיתים נשכח), והגעלה של החלקים המתאימים. כלי הערבוב (אם אינו חרס) ניתן להכשירו בעירוי.
• מיקסר קטן של קפה: אם בעלת הבית מקפידה לברור את הקפה ולא טוחנת בידיים עם בצק, מספיק ניקוי והרתחה קלה. אחרת, יש צורך במכשיר מיוחד לפסח.
• כיור: עירוי מים רותחים לאחר ניקוי יסודי. יש הנוהגים לסתום את הכיור ולמלא אותו במים רותחים עם חומר פוגם.
• כוסות וצלחות חרסינה: אין להן הכשר. יש לנקותן ולגנוז.
• כלי זכוכית (פיירקס): לשיטת הדובר, יש להגעיל. לשיטת האשכנזים - אין הכשר (רק גניזה).
• כלי אמייל: אם אין כלי אחר, יש להגעיל שלוש פעמים.
• כלי פורצלן: יש מחלוקת אם דינם כחרס או כזכוכית. לשיטת הדובר, אם ישן 12 חודשים, אפשר להגעיל שלוש פעמים בשעת הדחק.
• סכינים (לחיתוך בלבד): עירוי מים רותחים.
• שפודים (לצליה על האש): ליבון.
• פלטת שבת: ניקוי יסודי, חימום עד שמסיקות שיחמה, ניתוק מהחשמל ועירוי מים רותחים.

חלק ב': ערב פסח שחל בשבת (הנושא לא הורחב בשל חוסר זמן)

הדובר מציין כי התכנון היה לדון גם בנושא זה, אך הזמן לא הספיק. הוא מפנה את הקהל לחוברת בנושא של בנו, הרב צפניה, ולדיסקים "רצון רעב" המכילים תכנים רלוונטיים לפסח.

חלק ג': שאלות מהקהל ותשובות

• תבלינים: תבלינים בלתי טחונים דורשים ברירה יסודית ביותר מפני דגנים ותולעים. תבלינים טחונים יש לרכוש רק בכשרות מהדרין.
• תבנית אפייה נקייה עטופה בנייר כסף: הדובר לא ממליץ על פתרון זה לציבור הרחב מחשש קריעה של נייר הכסף וכן בשל עניין הלכתי נוסף. באופן פרטני, אם אין ברירה, יש לעטוף בכמה שכבות נייר כסף.
• רשת מתחת לתבניות: ניתנת לליבון מכיוון שאין עליה בליעה משמעותית והיא חזקה מספיק.
• כיור: (חזרה לנושא) כמה שיותר מים רותחים, כמה שיותר זמן, עם חומר פוגם.
• חמץ מעורב (במוצר): אין דבר שלא מעורב. רק כשרות מהדרין נותנת מענה מספק.
• תרופות:תרופות מרות (שאינן מתוקות) מותר לגנוז גם אם מכילות יסוד דגן.
• תרופות מתוקות (סירופים) מכילות פחות מ-10% חמץ ומותר לגנוז ולכסות לשימוש לאחר הפסח.
• לשימוש בפסח: יש להתייעץ עם רופא ולבקש תרופות כשרות לפסח (ההסתדרות מוציאה רשימה מעודכנת). אם אין, יש לשאול רב. במקרה של ספק פיקוח נפש - מותר. ניתן לבלוע כדורים עם כיסוי.
• תרופות ללחץ דם, סוכר ולב - מותר לקחת בפסח (ספק פיקוח נפש).
• ויטמינים - בדרך כלל אין להם הכשר לפסח ויש להיזהר (ויטמין C בעייתי במיוחד).
• שיעור חמץ האוסר: כזית בכדי אכילת פרס (כ-10%). פחות מ-10% מותר לקיים (לגנוז).
• מחם: לניקוי אבנית בלבד - אין בעיה. אם השתמשו בו לחימום על גביו (דיסה, פיתות) - יש להגעיל את המכסה (אם מתכת) ולנקות היטב את המחם עצמו. אם ניתן לכסות את גוף החימום מלמטה - טוב. אם לא, רק ניקוי יסודי מספיק אם לא הונח דבר ישירות עליו.
• כרתי גלו בן (סוג של תרופה): יש לבדוק בחוברת הכשרות.
• חימום אוכל מכורד על גב פלטה בשבת (עטוף): מותר מכיוון שהוא עטוף ואינו אוכל את החמץ (כיפת צעור שבטלה). אסור להשתמש בזה בפסח.
• מוצרים עם שני סוגי כשרות (רגילה ומהדרין) של אותה חברה (כמו תנובה): מומלץ לקנות תמיד מהדרין (חלב, עוף) מכיוון שזה אותו מחיר וחוסך בעיות הלכתיות נוספות.
• הפרשת תרומות ומעשרות מחיטים לשקית כרית נוי: לא חייבים מכיוון שזה לא מיועד לאכילה.
• עישון סיגריות בפסח: אין איסור הלכתי מפורש, אך מזיק לבריאות.
• תערובת חמץ לפי שיטות שונות (יותר מחמירות בקיום): לשיטתם, כל עוד לא התבטל ב-60 אסור לקיים. לשיטת הדובר (הרמב"ם), כל עוד פחות מעשירית מותר לקיים (גניזה). יש הקלה בקיום ולא באכילה.
• מכירת חמץ: הדובר אינו ממליץ ברמה הפרטית למכור חמץ אלא לנקות היטב ולגנוז את המותר. המכירה מתאימה יותר לגופים גדולים. אסור להשאיר לחם ולמכור חמץ גמור (שיבוש). אין צורך למכור כלים שנבלע בהם חמץ (שטות).
• כלים לפסח שנוקו אך לא הוכשרו: יש להכשירם בהתאם לשימושם (הגעלה, עירוי, ליבון).
• מנהג יהודי תימן שלא להתארח בפסח: כל אחד אוכל את "החמץ" שלו (כינוי לחומרה שלו). ברמה הפרטנית, אם סומכים על אדם, אפשר להכין מצות בבית.

הדובר מסיים בהדגשה על החשיבות של שמירת הלכות הכשרות בכל השנה, ובמיוחד לפני פסח. הוא מאחל לקהל ברכות ופרנסה טובה