"אמור להם"-מי מזמין הכהנים לברך, החזן או שליח הציבור?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהקלטת "090102hy.mp3" בנושא אמירת "כהנים" לפני ברכת כהנים

מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים שעולים מתוך הקלטת "090102hy.mp3" העוסקת בסדר אמירת המילה "כהנים" לפני ברכת כהנים, תוך התייחסות למנהגים שונים ולדעות של פוסקים מרכזיים.

נושא מרכזי: המחלוקת והבלבול סביב השאלה מי צריך לומר את המילה "כהנים" לכהנים לפני שהם מתחילים את ברכתם - שליח הציבור או החזן - והסיבות למנהגים השונים.

עיקרי הדברים וציטוטים:

1. הצגת הבעיה והצורך בהסדרה: הדובר פותח בכך שקיים בלבול ומנהגים שונים בקרב שליחי הציבור בנוגע לאמירת המילה "כהנים" לכהנים לפני ברכת כהנים. יש שאומרים זאת ויש שלא, ולעיתים אף נוצרת התנגשות כאשר גם שליח הציבור וגם החזן אומרים "כהנים" בו זמנית. לכן, יש צורך להסדיר את ההלכה בנושא זה.

• "כשמגיע השליח ציבור לברכת כהנים, יש משליחי ציבור שלנו אומרים לכהנים את המילה כהנים ויש שהחזן שלנו, העגל שלנו, רבי שמעון שהשם ישמרו וחייהו אומר כהנים ולפעמים הם מתנגשים שניים אומרים כהנים ולכן נחזור ונסדיר את ההלכה הזו הוא נבאר מה פשר הבלבול הזה."

1. שיטת רבנו (הרמב"ם): הדובר מציג את שיטת הרמב"ם כפי שהיא מופיעה בהלכות תפילה וברכת כהנים, פרק 14, הלכה ט"ו. על פי הרמב"ם, כאשר יש שני כהנים או יותר, שליח הציבור הוא זה שצריך לקרוא להם ולומר להם "כהנים" לפני שהם מתחילים לברך. לאחר מכן, הכהנים עונים "אמן" (כפי שמובן מהמשך ההסבר) ואז שליח הציבור ממשיך ומקריא להם את ברכת כהנים מילה במילה. כאשר יש כהן אחד בלבד, אין צורך בהזמנה בשם "כהנים".

• "אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך עצמו הושליח ציבור מקרע אותו מילה מילה כמו שאמרנו היו שניים או יותר אינן מתחילים לברך עד שיקרא להן שליח ציבור ואומר עד שיקרא להם נכון עד שיקרא להן שליח ציבור ואומר להן כהנים והן עונין אומר יברך והוא מקרע אותן מילה במילה על הסדר שאמרנו שני דברים למדנו מדברי רבנו כאן שבזמן שהכהנים הם שניים או יותר די לא להשליח ציבור שהוא צריך לקרע את הכהן או את הכהנים את ברכת הכהנים מילה במילה אלא שהוא צריך לקרוא להם לא רק לקרא להם לקרוא להם להזמין אותם ולומר להם כהנים."

1. הטעם לשיטת רבנו: הדובר מסביר שהטעם לכך ששליח הציבור אומר "כהנים" כאשר יש יותר מכהן אחד הוא כדי שהברכה של "אשר קידשנו בקדושתו של אהרון הכהן" תיאמר על ידי כל הכהנים בהרמוניה ובקצב אחיד. אמירת "כהנים" יוצרת מצב שבו כולם מתחילים לומר את הברכה יחד. כמו כן, רבנו רואה את כל עניין ברכת כהנים כמצווה המוטלת על הכהנים, אך בהפעלה משותפת עם שליח הציבור. אמירת "אמור להם" (כהנים) מתפרשת כהזמנה לכהנים רבים לברך, שלא יתחילו לפני שהוזמנו.

• "ניתן להתאים את הדבר שכשזה כהן אחד אין בעיה הוא יברך. אבל כשזה כמה כהנים ובמיוחד רבותיי כשהברכה של קש קדושתו של אהרון הכהן הברכה הזו נאמרה בלחש הרי אנחנו רצינו שאת הברכה אמר על דה הכהנים בהרמוניה במקציו כולם כאחד ולכן האמירה של כהנים יוצרת מצב שכולם עכשיו מתחילים לומר יבוא רחוק יש בזה הגיון זה משתלב כל העניין משתלב ביחד על מנת שלא כל אחד יברך לעצמו אלא כולם כאיש אחד חברים כמברכים מפי עליון ולכן האמור להם כהנים זה דאורייתא עד כדי כך."

1. המנהג המאוחר והסברו: הדובר מציין שהמנהג שהתפשט הוא לומר את ברכת "אשר קידשנו בקדושתו של אהרון" בקול. בעבר, ברכה זו נאמרה בלחש מכיוון שהיא ברכה סטנדרטית שכל כהן מברך גם לפני אכילת תרומה וקודשים (רק החתימה משתנה). כאשר החלו לומר את הברכה בקול, כפי שמציין ספר האשכול, התחיל המנהג לומר "כהנים" לפני ברכה זו.

• "כבר עמדנו על כך בעבר שהמנהג שהתפשט הוא שאומרים את ברכת הכהנים. קודם כל אומרים כהנים ואחר כך אומרים ברוך אתה השם קדשנו בקדושתו של אהרון ועוד שאצלנו לפי רבנו אמירת כהנים היא אחרי שהכהנים כבר אמרו את הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרון ולפני ברכה הם אומרים השיח ציבור אומר להם כהנים ואז הם אומרים יברכך זוהי שיטת רבנו וכבר בערנו אותה פעם ש שפעם בעבר לא היו אומרים את הברכה של קצר קדושתו של אברהם אבינו בקול אלא בלחש כי ברכה שכל כהן ברך אותה הן לברכת כהנים הן לאכילת תרומה הן לאכילת קודשים רק היא משתנה בחתימה אבל הנוסח הוא נוסח סטנדרטי בכל עניין ועניין לכן מברכים אותה בלחש ומשום כך אמירת הכהנים היא לפני ברכה אבל המנהג שהתפשט כיוון שכבר עברו לומר את הברכה בקל אשר קידשנו בקדושתו של אהרון בקל אומר ספר האשקול אחד מגדולי הראשונים אז שאז התחיל כבר כמו שאומרים ברגע שאמרו בקל מטבע הדברים התחילו להגיד גם כהנים לפני הברכה אשר קידשנו בקדושתו של אהרון."

1. דעת מרן הבית יוסף (רבי יוסף קארו): הדובר מציג את דעתו של מרן הבית יוסף, שלפיה החזן ולא שליח הציבור צריך לומר את המילה "כהנים". הדובר מסביר שניתן להתאים דעה זו לתפילת לחש וחזרה, שכן אמירת "כהנים" על ידי שליח הציבור עלולה להיראות כהפסק. לעומת זאת, אמירת "כהנים" על ידי החזן לא נראית כהפסק, מכיוון שתפקידו לחזור על התפילה ולסייע למי שאינו יודע להתפלל.

• "אבל מרן הבית יוסף הוא היה בדעה שמי שאומר את הכהנים את המילה כהנים זה החזן ולא השליח ציבור. ניתן להתאים את שיטתו זו כי הרי הוא מתייחס לתפילת לחש וחזרה. ואז לכאורה למה להגיד לשליח ציבור שיגיד את המלכה שזה נראה כהפסק. יש לומר לחזן להגיד את המילה כהנים שאז זה לא נראה כהפסק ש הרי השליח ציבור שחוזר על חזרת השץ מוציא ידי חובת אלה שאינם יודעים זה לא חלק מןתפילה אמירת המילה כהנים אז לכן אם אפשר למעט בעסק נמעט והחז"ל אומר את המילה כהנים."

1. דחיית הטענה שאמירת "כהנים" על ידי החזן אינה חלק מהמצווה: הדובר מעלה את השאלה שאם החזן אומר "כהנים", האם זה לא פוגע בכך ש"אמור להם" הוא חלק מהמצווה על שליח הציבור. הוא משיב שזוהי תקנה דרבנן טובה כדי שהכהנים יברכו כהלכה. הוא גם מסביר שאף על פי שאמירת הקדושה ו"יאר יאר" על ידי שליח הציבור בחזרה אינה קשורה ישירות למי שאינו יודע להתפלל מילה במילה, חזרת הש"ץ כולה (שהיא "עגלת פצועים" או "עגלת נחים") מרוממת את מי שאינו יודע ומוציאה אותו ידי חובה כחלק מכלל ישראל.

• "אבל עדיין השואל ישאל אם כך יוצא שאמירת המילה כהנים היא לא חלק מהמצווה אמור להם אלא זה זוהי תקנה דרבנן, תקנה טובה כדי להועיל שיברכו כהלכה ואז לכאורה זה גדר נפסק אבל מה יעשה זה שאינו יודע להתפלל ויוצא ידי חובה על דשליח ציבור הרי סוף סוף השטיח ציבור אומר קדושה אומר קירוי יארסע וחונקה כל אלה זה לא שייך לזה שאינו יודע להתפלל אלא על קורח. לומר שכל מה שאומר השליח ציבור בחזרת השוציא את מי שאינו יודע לרבות הקדושה ולרבות קירוי הכהנים אינו מהווה הפסק לתפילתו של מי שאינו יודע."

1. ההכרעה המעשית והפשרה: למרות ששיטת רבנו נראית לדובר הגיונית יותר, הנהוג במקומם (בהשפעת השולחן ערוך ומהרי"ץ) הוא שהחזן אומר "כהנים". עם זאת, כדי לכבד את מי שרוצה לקיים את ההלכה כשיטת רבנו, הוחלט שאם שליח הציבור אומר "כהנים", זה טוב, אך אם לא אמר, החזן יאמר. יש להימנע ממצב שגם שליח הציבור וגם החזן אומרים "כהנים" יחד כדי למנוע התנגשות ובעיית הפסק. המטרה היא להרבות שלום ולמנוע מחלוקת תוך מתן אפשרות למי שמבין בהלכה לנהוג כשיטת רבנו.

• "ועל כל פנים למרות שזוהי שיטתו של רבנו וכאמור הגיונית מראשית התחילתה אבל מאחר ומריץ אמר את הדבר הזה כמובן בהשפעת השולחן ערוך אמר את הדבר הזה אנחנו כאן הנהגנו שלא לא נשנה מהמנהג של מהרית אלא אם כן יש מישהו שהוא עומד על כך שהוא אומר את השליח ציבור אומר כהנים ומכאן ההתנגשות כי רצינו לתפוס את החבל בשתי קצות רצינו לכבד את מעריץ כדי לא לשנות מהמנהג שהחזן אומר למרות שלכאורה כאמור אנחנו מתפללים תפילה אחת ולכאורה כלפי החזן זה גדר שהפסק יותר מה ששלח ציבור אבל בגלל לכבד את מעריץ לכבד את המנהג הנהגנו שיאמר החזן אבל אפשר למי שאומר אלה שיודע את ההלכה אפשרנו שוא יאמר א את המילה כהנים במידה הוא יודע את ההלכה לכן כדי למנוע התנגשות אנחנו נבקש מהחזן נרתח קצת לא הרבה זמן לא הרבה זמן ירתח קצת אם ההשליח ציבור אומר כהנים מה טוב לא אמר אתה מציל אותנו ואומר כהנים אבל לא יפה שפתאום שניים אומרים כהנים גם השליח ציבור וגם החז וגם יש בעיה של הפסק כפי שאמרנו וכל זאת בגלל שאנחנו רוצים להרבות את השלום וא ולמנוע מחלוקת ולכבד את המנהגים ומצד אחד לאפשר למי שרוצה לקיים את ההלכה כתוכנה אז אנחנו הולכים בדרך הקשה הזאת."

סיכום:

הקלטת מציגה מחלוקת הלכתית ומנהגית בשאלה מי צריך לומר "כהנים" לפני ברכת כהנים. שיטת הרמב"ם היא ששליח הציבור צריך לעשות זאת, במיוחד כאשר יש יותר מכהן אחד, כדי להבטיח אמירה הרמונית של ברכת "אשר קידשנו". לעומת זאת, המנהג שהתפשט, בין היתר בהשפעת הבית יוסף, הוא שהחזן אומר "כהנים", מתוך התחשבות במבנה התפילה (לחש וחזרה) ובתפקידו של החזן לסייע לקהל. למרות שהדובר נוטה לשיטת הרמב"ם מבחינה הגיונית, ההכרעה המעשית במקומם היא לשמור על המנהג שהחזן אומר "כהנים", אך לאפשר לשליח הציבור לעשות זאת אם הוא מבין בהלכה, תוך נסיון למנוע התנגשויות ולשמור על השלום בקהילה