טפו טפו טפו', האם מתאים ליהודי להאמין בכוחות עלומים המשפיעים מבלעדי הקב"ה?

תקציר מסמך תדרוך - "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מנתח טקסט עברי העוסק במגוון נושאים תיאולוגיים והלכתיים, תוך התמקדות בתפיסת הכוח של הדיבור, השפעת עין הרע, פרשנות חלומות, והיחס של הרמב"ם (רבי משה בן מיימון) לסוגיות אלו. המחבר מביע תמיהה על התעלמות הרמב"ם מחלק מהסוגיות הללו, אשר נידונות בהרחבה בתלמוד הבבלי ובקרב ראשונים ואחרונים.

נושא מרכזי 1: כוח הדיבור ("ברית כרותה לשפתיים" ו"אל יפתח פיו לשטן")

הטקסט פותח בתגובה לתופעה בה שדרני תקשורת לא דתיים מגיבים בהבעת "טפו טפו טפו" כאשר שוררת הפוגה בירי הטילים על ישראל. המחבר תוהה על פשר תגובה זו, המעידה לטענתו על רתיעה מלומר בפה מלא "ברוך השם שלא נפלו טילים", ומקשר זאת לרעיון של "ברית כרותה לשפתיים" המופיע בגמרא (מועד קטן יח, א).

הגמרא מספרת על פנחס, אחיו של שמואל האמורא, שהיה אבל ולא גזז את ציפורניו. שמואל נזף בו, ופנחס השיב שאם שמואל היה במצב אבל הוא היה מזלזל באבל וגוזז ציפורניו. מאוחר יותר, כאשר שמואל עצמו התאבל, בא פנחס לנחמו וזרק בפניו את ציפורניו, באומרו "לת לך ברית כרותה לשפתיים" - אתה אמרת שאם לך זה יקרה, תזלזל באבל, והנה זה קרה לך.

המחבר מסביר כי הרעיון של "ברית כרותה לשפתיים" מתייחס לכך שמילים שנאמרות, הן לטובה והן לרעה, עלולות להתקיים. הוא מביא דוגמא נוספת ממסכת ברכות: "אל יפתח פיו לשטן", המזהירה מפני אמירת דברים רעים שעלולים להתגשם.

ציטוטים רלוונטיים:

• "בבחינת התאומר בבוקר מי יתן ערב בערב מי יתן בוקר אז מיד אנחנו שומעים את השדרנים אשר בדרך כלל הם לא דתיים ומלגלגים על עניינים אמוניים ודתיים כאילו אצלהם הרציונל והשכל הוא הדבר אשר מוביל והנה בזמן שהם חים ואומרים ששעתיים לא נפלו טילים או בלילה לא נפלו תהילים אז אומרים תפו טבו טפו זה התגובה שלהם תפו טפו תפו"
• "בגמרא מועד קטן דף יח עמוד א' משהו מעניין מאוד שלמה לנכתב קצת היה קשה לייחס אותו לגדולי ישראל ומסופר את הדברים הבאים שפעם אחת פנחס אחיו של שמואל שמואל האמורה מפורסם התראה במילתא כלומר נפטר עליו מישהו ואז הוא היה בהבל פנחס על שמואל כלומר שמואל אחיו למי שאל טעמה מינה כלומר אומר רש"י לנחם אותו חזינה לטופרה דעבו נפישן ראה שהציפורים שלו יותר מדי גדולות"
• "אמר לה לת לך ברית קרותה לשפתיים דאמר רבי יוחנן בניין שברית קרותה לשפתיים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער לך עדכו ונשח ונשתחווה ונשובה אליכם וסתי מלתאדור תרבי כלומר מה אתה לא מחזיק מהדבר הזה שברית קרוטה לשפתיים מה שיוצא מהפה זה מה שמתקיים"
• "במסכת ברכות נאמר אל יפתח פיו לשט כלומר צריכים להיזהר לא לפתוח את הפה לשטן לא להגיד עניינים רעים שמה חס וחלילה הדברים תגשמו"

נושא מרכזי 2: פרשנות חלומות והשפעת הפה

הטקסט עובר לדון בעניין החלומות וכיצד פרשנות הפה משפיעה עליהם. הגמרא במסכת ברכות מציינת שאדם צריך לספר את חלומו לידיד ולא לשונא, מכיוון ש"החלומות הולכים אחרי הפתרון". לכן, היו משלמים כסף לפתרי חלומות טובים.

המחבר מביא את שאלתו של רבי יהודה מרביץ' מהשמיים, האם ייתכן שגזרות הבורא ישתנו בעקבות פתרון חלום, והאם החלומות אכן הולכים אחר הפה בין לטוב ובין לרע. התשובה מהשמיים מגלה כי ישנם אנשים שמזלם הוא להיות בעלי עין רעה ולשון רעה, ורבים חולים ומתים בעין הרע. לעומת זאת, ישנם אנשים שמזלם הוא להיות פותרי חלומות שתתקיים פרשנותם, לטוב או לרע, ובלבד שיהיה הדבר לפי עניינם ומזלם ולא בזכותם.

עוד מוסבר כי כאשר אדם מספר חלום ל"מן דרחמלה" (אדם רחמן), מלאך עומד מימינו ונוטל את הפתרון הטוב ואומר אמן. לעומת זאת, כאשר מספרים חלום לרע, מלאך משמאלו נוטל את הפתרון הרע ואומר אמן.

ציטוטים רלוונטיים:

• "ואומרת הגמרא שהחלומות הולכים אחרי הפתרון, אחרי הפה. מה שפוטר החלום אומר זה מה יקרה. ולכן היו משלמים כסף לפותרי חלומות טובים. אז זה מקצוע כי הכל הולך אחר הפה."
• "ובסימן כב ועוד נסתפקנו על מעשה דבר הדיה דאמרה זה מסופר מסכת ברכות דף נ עמוד א' דימן דיהבגרה פתר לטבה על זה שנותנים שכר לפוותר החלום אז פוטר החלום אומר פתרון טוב ואז הכל הולך אחרי הפה ומן זה לא יהב לאגרה פתר לבישה אם אתה הולך פתר חלומות ולא נותן לו כלום אז הוא פותר לך חלום פתרון לא טוב וזה הולך אחרי הפה"
• "וישיבו גזרה היא דוק ותשכח ושניתי לשאול ולא ענו לי פרט כבר ראשונה והצטערתי על זה וספתי לשאול כבר ראשונה נדנם שמיים שיתנו לי תשובה והשיבו הלא ידעת וגם שמעת כי יש אנשים שמזל תודותם להיות עיניהם ולשונם רע גם יש ליהם רע והרבה תחלואים באים בעבור עין הרע והרבה מתים בעין הרע כמו שאמרו תשעה ו90 99 בעין הרע ואחד בדרך ארץ"
• "לעולם אל יפתח אדם פיב לשטן וצריך לפתור טוב הו דרחמלה משום מלאך העומד בימינו שנוטל דבר מפיב של הפוטר וחוהב אותו ואומר אמן כן יהה זאת אומרת מבד העניין של המזל של הפוטר יכול להיות שבאמת אם אתה הולך לפותר חלום שהוא אומר דברים טובים או חלילה דברים רעים מלאך עומד נצד שומע את הפתרון חוטף את הפתרון אומר אמן כן יהיה וזה מה שקורה"

נושא מרכזי 3: היחס של הרמב"ם לסוגיות אלו והסבר אפשרי להתעלמותו

המחבר מביע תמיהה מדוע הרמב"ם, למרות שהיה בקיא בתלמוד הבבלי, מתעלם לכאורה בספריו מסוגיות כמו "ברית כרותה לשפתיים", "אל יפתח פיו לשטן" ועניין החלומות. הוא דוחה את האפשרות שהרמב"ם נטה אחר הפילוסופים שראו הכל כחוק טבעי, משום שהרמב"ם עצמו נאבק נגד תפיסות פילוסופיות מסוימות, כמו קדמות העולם.

המחבר מציע הסבר אפשרי להתעלמות הרמב"ם: ייתכן שהרמב"ם ראה בסוגיות אלו דפוסי התנהגות של גדולי ישראל שהיו מותאמים להמונים שהאמינו בכוחות אלה. הרמב"ם, מתוך חוכמתו, לא רצה לערער את עולם המושגים של פשוטי העם, כפי שהגמרא בפסחים מתייחסת לחשיבות ההימנעות מזוגות כדי לא להזיק לאנשים החוששים מכך. הירושלמי, לעומת זאת, שלא היה מושפע מהשקפות בבליות אלו, לא מזכיר סוגיות אלו כלל.

המחבר מביא עדות נוספת מדברי הרשב"א (המיוחסים לרמב"ן) אשר מציין כי יש מחלוקת בין פילוסופים המאמינים בחוקי הטבע לבין חכמי התורה המאמינים בסגולות ודברים נעלמים.

בנוסף, מובא דיון הלכתי משו"ת הריב"ש בנוגע לפתיחת קבר לחולה גוסס לפני שבת. התשובה מביאה דעות שונות, אך בסופו של דבר מציינת כי אין לחשוש מהכנת צורכי קבורה עוד בחיי האדם, כל עוד לא נעשה הדבר בפני הגוסס כדי לא לערער את דעתו. המחבר מקשר זאת לנוהג לקרוא פסוקי תנ"ך הנוגעים למוות בלשון שלישית בנוכחות אדם חולה.

בסיום הדיון ההלכתי, המחבר חוזר לשאלת הרמב"ם ומדגיש כי ייתכן שהרמב"ם נמנע מלפרט בסוגיות אלו משום שראה בהן עניין של אמונה עממית ולא עיקרון הלכתי מרכזי.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אלא הרמב"ם יאמר בצורה כזו, באמת יש השגחה פרטית ומעשיו של האדם קרבו מעשיו ירחקו ומה שמסופר עם גדולי עולם שאמרו ברית כפרותה לשפתיים אל יפתח פשטן מבחינתו של הרמב"ם. אלה הם דפוסי התנהגות של גדולי ישראל בפני האמונים. כי כך ההמוניים הם בנויים ולא רצו לשבר להם את עולם מושגיהם"
• "וכל זה רבותיי לא נזכר בירושלמי לחלוטין לא עלפתח פיו לשטן לא עניין הזוגות לא עניין ברית קרותה לשפתיים וירושלמי בארץ ישראל שרחוקים מבלבל היו רחוקים מההשקפות האלה אבל בבבל היו הדברים האלה."
• "דע לך זוהי מחלוקת בין הפילוסופים אשר הם בדעה שכאילו הכל הוא לפי החוקים הטבעיים ויש אנשי תורה אנשי אמונה שמאמינים שאיך קוראים שיש מה שנקרא סגולות יש משהו דברים כאלה שכן משפיעים"
• "ועד לפענו רק נציין ברשות הריבש סימן קיד עוד שאלת חולה שהיה גוסס ערב שבת ואמרו לפתוח לו קבר יען אם ימות קודם השבת יכנס לקברו בו ביום כלומר אם ימות לפני שבת למה להשאיר אותו בשבת כי אז אסור יהיה כבר לקבור אותו ככה הקבר יהיה מוכן ומן הרגע אם הוא מת לפני כניסת השבת יזנקו יקברו אותו וכך ישיימו לפני כניסת השבת האם מותר לעשות דבר כזה או לא ראוי לעשות אוו כן שיראה לי שהיו מונעים זה בקרבנו ואם לא ידעתי טעם ואם ראית ואם ראיתי בריאים פתחו כבריהם והכינו כל כל צורקי קבורתם בעודם חיים"

נושא מרכזי 4: סיפור אישי להמחשת כוח האמונה והדיבור

בסיום הטקסט, המחבר משתף סיפור אישי דרמטי על בחור תימני חולה נפש שהיה במצב קשה מאוד. לאחר ניסיונות טיפול רבים שלא צלחו, התבקש המחבר להתערב. הוא הצליח לשכנע את הבחור לקום ולהתרחץ, ולאחר מכן התפלל לרפואתו. אולם, כאשר הגיעה אמו וטענה שהקללה שהוטלה עליהם בעת חתונתם היא הגורם למצבו, הבחור שכב חזרה.

המחבר מסיק מכך כי ישנם אנשים שרגישים מאוד לכוח הדיבור והאמונה, וכי הרמב"ם הבין זאת ולכן לא רצה לבטל את אמונתם, גם אם היא נראית רציונלית פחות. הוא קורא למי שמאמין בכוח הדיבור להיזהר בדבריו, ולמי שלא מאמין בכך להתפלל ולבטוח בבורא עולם.

לבסוף, הוא מבקר את השדרנים החילונים שמזלזלים באמונות עממיות כמו "טפו טפו טפו", וטוען שהם יורדים לרמה נמוכה של אותם אנשים כדי לנסות ולבלום את השפעתן של אמונות אלו. הוא מסיים בציטוט מירמיהו המבקר את אלה שעוזבים את ה' ומחפשים לעצמם מקורות מים שבורים.

ציטוטים רלוונטיים:

• "ככה הרמב"ם מסביר את הדברים. ככה הרמב"ם מסביר את הדברים. אחר כך אני כבר תיאשתי. לקחתי אותו, מתחנן אליי אותו סוציולוג, לקחתי אותו בסלם ג'יספן בכוונה רק בשביל זכרו ברכה בכוונה כדי שאולי לחלץ אותו סכנת דבשות."
• "אמרתי לו אבל אם אתם לא תנתקו אותו אמא אמא תהרוג אותו האמא אישה הורגת אותו וכן הייתה יהודיות מוחלטת הגניבו אותו מבית חולים ספן רמת עמידה הגניבו אותו לשם והנה המחתרתית הזו הגיעה בנה לא נמצא חקרה חקרה דרשה עד שגלתה הגיעה ואנחנו בשיא האירוע שהוא היה מכסה חושך ודופק הוא מדבר אנשי דין ורוחות כל הדברים שאני הייתי מאוד מאוד מומחה בהם והנה רבותיי בסופו של דבר כשהוא כבר פתח את האור והתחיל לברך אותו והכל כי סוף סוף סיכם עם מה שהבין שהוא גומר עם כל העניין הזה אומרת לו אתה לא זוכר בשאנחנו באנו אליך ואתה אמרת כך וכך וכך אה ופי הכל והכל הלך נגמר הסיפור"
• "לכן מה שאני חוזר ואומר אשרי מי שפונה לבורא עולם ויודע שפיו ותולדתו הוא רק על פי מעשיו והתנהגותו ותפילתו לבורא עולם אשרי אבל מי שכן נוהג כך אל תזלזלו כי סוף סוף אם תזלזלו יכול להיות ש אתם פוגעים בו מאחד והוא רגיש מאוד מאוד לדברים האלה ולמה לפגוע בבן אדם שהוא רגיש לדברים האלה אלא מי שמאמין ומקפיד שיזהר לא לחינם בתלמוד הבבלי יביא את הדברים האלה מי שלא מקפיד ברוך השם לא יהיה וקי ויזלזל אלא וקי חזק אבל תפלל יאמין בורא עולם ידע שהכל תלוי במעשה בתנהגותו ובתפילתו כזאת"
• "אין לנו אלא אותי עזבו אומר הנביא ירמיהו אותי עזבו בורות מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו במים רבי חנינג"

מסקנות עיקריות:

• הטקסט מדגיש את האמונה העממית בכוח הדיבור וההשפעה הפוטנציאלית של מילים, הן לטובה והן לרעה.
• עניין פרשנות החלומות והקשר בין הפה למימוש החלום נידון בהרחבה, תוך התייחסות למלאכים המלווים את תהליך הפרשנות.
• המחבר תוהה על התעלמות הרמב"ם מסוגיות אלו ומציע הסבר אפשרי המבוסס על חוכמתו של הרמב"ם והרצון שלא לערער את אמונת ההמונים.
• הסיפור האישי ממחיש את השפעת האמונה והדיבור על נפש האדם ומצביע על חשיבות הרגישות לאמונות של אחרים.
• בסיום, הטקסט מבקר את הזלזול של גורמים חילוניים באמונות עממיות ומדגיש את הצורך בפנייה ישירה לבורא עולם