פירות חו"ל שהובאו לא"י, האם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות?

נושא מרכזי: חיוב תרומות ומעשרות בפירות חוץ לארץ שהובאו לארץ ישראל.

שאלה מרכזית: האם יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות (כדוגמת תמר הינדי) שנקנו או נתקבלו מחוץ לארץ והובאו לארץ ישראל?

תשובה ראשונית: באופן כללי, קיימים מצבים שבהם פירות שהובאו מחוץ לארץ חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן.

ביסוס מהמקורות (המובאים בציטוט חלקי):

• דברי רבנו (רמב"ם): המרצה מצטט את דברי הרמב"ם מהלכות תרומות, פרק ראשון, הלכה א' (לפי כתבי יד תימן) או ב' (לפי דפוס וינה), שם נאמר שפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה, וכן אם "נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבים במעשרות מדבריהם".
• ציטוט חלקי מתומצת: "...וכן פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבן בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חוץ לארץ ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבים במעשרות מדבריהם..."
• פרשנות כסף משנה: הכסף משנה מנסה לפרש את דברי רבנו באופן שונה, וטוען שאם הפירות נקבעו למעשר ביד ישראל עוד בהיותם בחוץ לארץ, הם יהיו חייבים גם לאחר כניסתם לארץ. המרצה חולק על פרשנות זו.
• ציטוט חלקי מתומצת של דברי הכסף משנה (כפי שהובאו על ידי המרצה): "...ואם נקבעו למעשר ביד ישראל בעודם בחוץ לארץ חייבים ומעשרות מדבריהם אחר שנכנסו לארץ..."
• תגובת המרצה: "...זה לא לא הדברים שמשתמעים מדברי רבנו..."

מושגים מרכזיים ודיון:

• גמר מלאכה: סיום תהליך העיבוד של הפרי. לכאורה, איסוף הפירות לתוך כלי (צנצנת, ארגז, שקית ניילון) נחשב לגמר מלאכה.
• ציטוט: "...אמנם גמר מלאכה הוא לכאורה איסופם לתוך הכלי כמו כאן בתוך הצנצנת, בתוך ארגז, בתוך שקית ניילון. אז לכאורה אין לך גמר מלאכה יותר מכך."
• קביעה למעשר: אחד מששת הדברים הקובעים את הפירות למעשר. קנייה (מקח) היא אחד מהם.
• ציטוט: "...והמקח זה אחד הדבר משישה דברים שקובעים למעשר..."

העיקרון המרכזי: אם הפירות נקבעו למעשר בחוץ לארץ לאחר גמר מלאכתם, הם פטורים מתרומות ומעשרות בכניסתם לארץ.

מצבים מורכבים ודוגמאות:

• גמר מלאכה תלוי ייעוד הפרי: ישנם מקרים בהם גמר המלאכה אינו רק האיסוף, אלא תהליך נוסף שנעשה בפרי עצמו.
• דוגמת פולי סויה: אם פולי סויה נקנו בחוץ לארץ והובאו לארץ, אך ייעודם הוא הפקת שמן באופן פרטי על ידי יהודי בארץ, הרי שגמר המלאכה (הפיכתם לשמן) יתרחש בארץ. במקרה זה, קייב חיוב מדרבנן להפריש תרומות ומעשרות לאחר עשייתם לשמן.
• ציטוט: "...אם אותם פולי סויה נמכרים בשביל תעשיית שמן פרטית של בני אדם אז יוצא איפה שהגמר מלאכו בגופם יעשה על ידי היהודי ואם גמר המלאכה בגופם יעשה על על ידי יהודי בארץ אז יש חיוב מדרבנן להפריש תומות מעשרות מאותם פולי סו ודווקא לאחר עשייתם לשמן..."
• דוגמת ענבים או צימוקים לייצור יין: אם ענבים או צימוקים נקנו מחוץ לארץ והובאו לארץ לצורך ייצור יין, הרי שגמר המלאכה (הפיכתם ליין) יתרחש בארץ, ולכן יהיה חיוב מדרבנן להפריש תרומות ומעשרות מהיין.
• ציטוט: "...אדם אשר קנה ענבים מחוץ הארץ או צימוקים מחוץ הארץ שהם מיועדים נניח זה הייעוד שלהם היעוד שלהם בשביל ינות ין צימוקים או יינות אז אף על פי שהם בארגז או בשקית ניילון בכל דרך כזו בקנה זה עדיין לא נחשב גמר מלאכה לעניין היין ומשום כך אם יבוא בארץ ויעשה מהם ין צימוקים או יין מאחר והגמר מלאכה נעשה כאן בארץ חייב מדרבנן להפריש מהם תרומות ומעשרות..."

יישום על מקרה התמר ההינדי:

• אם התמר ההינדי נועד לאכילה כפי שהוא, הרי שגמר מלאכתו וקביעתו למעשר התרחשו כבר בחוץ לארץ (למשל, בקנייה ובאריזה). לכן, בהגיעו לארץ, הוא פטור מתרומות ומעשרות.
• ציטוט: "...נראה לנו שהתמר ההינדי הזה התמרים ההינדייים האלה הם נועדו לאכילה כפי שהיהם והועיל והם נועדו לאכילה כפי שהם אזי נגמרה מלאכתם ברמת גמר מלאכה ברמת הקביעות כבר בחוץ הארץ ונכנסו לארץ לאחר שכבר נקבעו נקבעו ואם כן הועיל ונקבעו בפתור לא יחזרו ויאורו כאן בארץ..."
• לעומת זאת, אם התמרים נועדו להכנת דבש תמרים בארץ, הרי שגמר המלאכה יתרחש בארץ, ולכן יהיה חיוב מדרבנן להפריש תרומות ומעשרות מהדבש שיווצר.
• ציטוט: "...אבל לוי צויר שיש תמרים שהם מיועדים לעשות מהם דבש זה היעוד שלהם וקנה אותם ברמה של תמרים בחוץ הארץ והם נמצאים בתוך צנצנת וקנה אותם היהודי ושלם עליהם אז למרות שעל פני הדברים לכאורה היה גם גמר מלאכה וגם קריעות למעשר הואיל בארץ הוא ימלא אחר יודם ויעשה מהם דבש תמרים הרי גמר המלכה או קביעותם נעשת בארץ וחייב להפריש מהם תומות מעשרות מדרבנן..."

סיכום:

החיוב בתרומות ומעשרות בפירות שהובאו מחוץ לארץ תלוי בשאלה האם "גמר המלאכה" ו"הקביעה למעשר" התרחשו לפני כניסתם לארץ או לאחר מכן. אם הפירות נועדו לצריכה כפי שהם ונקנו בחוץ לארץ, הם פטורים. אולם, אם ייעודם הוא לעבור עיבוד נוסף בארץ על ידי יהודי (כגון הפקת שמן או יין), הרי שגמר המלאכה מתרחש בארץ, ויהיה חיוב מדרבנן להפריש תרומות ומעשרות לאחר העיבוד. ההכרעה הסופית תלויה בטבע הפרי ובייעודו הסופי.

דובר: רבי חניה בנגש