האם מותר לרסק בשבת בננה או אבוקדו ע"מ למרוח על הלחם?

השאלה המרכזית: האם ריסוק פירות כגון בננה או אבוקדו בשבת לצורך מריחה על לחם נחשב לאיסור "טחינה"?

דעת "שמירת שבת כהלכתה":

הדובר מציין את הספר "שמירת שבת כהלכתה", פרק ו', סעיף ז', שם נאמר כי פירות חיים כגון בננה ואבוקדו מותר למרוח על לחם משום שאין בהם איסור דחינה, אלא אם כן הם רכים מאוד עד שהחזקת חלק מהפרי אינה גוררת את השאר. גישה זו מרמזת על הבחנה בין פירות רכים מאוד לאחרים.

דעת רבנו (הרמב"ם):

הדובר מציג את דעת הרמב"ם כמתירה לחלוטין ריסוק פירות, מכיוון שלדעתו "אין בכלל בכלל מושג של דחינה בפירות". הוא מסתמך על דברי רבי בפרק כ"א משבת, הלכה י"ח, שם נאמר לגבי חיתוך ירק דק דק לצורך בישול שהוא "תולדת טוחן". מכאן הסיק רבי שאסור לרסק שבט או חרובים לפני בהמה משום שנראה כטחינה, אך מותר לחתוך דלועים לפני בהמה ונבלה לפני כלבים מכיוון ש"אין תחינה בפירות".

המגיד משנה מציין כי מצא נוסחאות שונות בדברי רבנו: באחת "שאין תחינה אלא בפירות" ובשנייה "שאין תחינה בפירות", והוא מעדיף את הנוסחה הראשונה. אולם, מורי הדובר מעיד כי הנוסחה בכל כתבי היד היא "שאין תחינה בפירות".

ההסבר לדעת רבנו:

לפי מורי הדובר, מושג הטחינה קיים רק ב"זרעונים ורקות" (זרעוני דגן וקטניות) וב"ירקות" כאשר מרסקים אותם דק דק לצורך בישול. לכן, רק בזרעונים וירקות יש איסור טחינה, אך בפירות אין כלל מושג זה.

הרמב"ם מתיר לחתוך דלועים לפני בהמה למרות שהדלעת היא "פרי אדמה", מכיוון שהיא פרי ו"אין בו מושג של תחינה". מכאן גוזר הדובר שאין איסור דאורייתא או דרבנן בריסוק פירות.

יישום למקרה השאלה:

לאור זאת, הדובר מסיק שלפי הרמב"ם, "לא מבעיה אבוקדו שהוא פרי העץ שוודאי וודאי שרסוקו ומאוכו ומריחתו על פרוסה שוודאי וודאי לפי רבנו אין שום איסור בדבר כי אין תחינה כלל אוכלל בפירות". הדבר נכון גם לגבי בננה, שהיא "פרי אדמה" (למרות שברכתה "בורא פרי האדמה"), כיוון שאין מושג של טחינה בפירות, כפי שהדלעת נמנית עם הפירות שאין בהם מושג זה.

הבהרות ודוגמאות נוספות:

• ריסוק גזר (למרות שהוא "פרי" במובן מסוים, אך הכוונה כאן לפירות העץ ופרי האדמה המקובלים) או חיתוך מלפפון דק דק אינו אסור מדין טחינה כיוון ש"אין דחינה בפירות". הדובר מדגיש שהוא לא מדבר על שימוש בכלי מגרדת.
• ההיתר ל"אין תחינה בפירות" כולל גם "פירות האדמה" ולא רק "פירות העץ".

הסבר דברי רבנו לגבי איסור ריסוק שבט וחרובים לפני בהמה:

הרמב"ם אומר "אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה". הדובר מסביר שהשבט הוא ירק, ולכן ברור שאסור לרסקו מדין טחינה. לגבי החרובים, שהם פרי, מציע מורי הדובר הסבר מקורי: "שהחרובין האמורים כאן הם אינם חרובים גילים שהם פירות העץ, אלא יש סוג של קטניות שנקראים חרובים ועל אלה מתכוון רבנו". מכיוון שבקטניות יש דין טחינה ("זרעוני קטניות"), אסור לרסק אותם.

כדי לתמוך בהסבר זה, מביא מורי הדובר ראיה ממסכת כלאיים, פרק ראשון, הלכה שנייה, שם נדון האיסור של כלאי זרעים. המשנה קובעת ש"פול המצרי והחרוב אינם כלאיים זה בזה". העובדה שיש צורך לציין זאת מרמזת שהייתה אפשרות לחשוב שהם כלאיים, מה שמחזק את הטענה שה"חרוב" המוזכר כאן הוא סוג של קטניות ("פול המצרי הוא קטניות והחרוב, אם נאמר שהוא אילן... ואם בכל זאת נאמר שפול המצרי והחרוב אינם כלאים זה בזה, משמע שהייתה לנו הבא אמינה שיאסרו מדין כלאי זרעים"). לכן, כיוון שהחרוב כאן הוא קטניות, הוא אינו כלאיים עם פול המצרי משום שאינו מינו, ובקטניות יש דין טחינה.

סיכום:

לסיכום, לפי דעת הרמב"ם כפי שהיא מובנת על ידי הדובר ומורו, "אין לפי רבנו איסור של דחינה בפירות, לא בפירות עץ ולא בפירות האדמה". לכן, "לפי רבנו אין שום איסור למעך או לרסק אבוקדו שהוא פרי עץ או בננה שהיא פרי אדמה על גבי פרוסה ולאכול אותה".

ציטוטים מרכזיים:

• "פירות חיים כגון בננה, אבוקדו וחיוצא בזה, אין למורחם על פרוסת לחם משום איסור דחינה, אלא אם כן הם רכים מאוד כך שכשאוחז במקצת הפרי אין השאר נגרר אחריו." (דעת "שמירת שבת כהלכתה")
• "אבל לפי רבנו נראה שהדבר מותר לחלוטין כיוון שאין בכלל בכלל מושג של דחינה בפירות." (דעת הרמב"ם כפי שהוצגה)
• "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת תוחן וחייו לפי כך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה כי תוחן אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין תחינה בפירות." (דברי רבי המובאים כבסיס לדעת הרמב"ם)
• "כלומר שמושג התחינה אינו אלא בזרעונים ורקות... וכן יש מושג של דחינה בירקות הועיל וטוחנים אותם, רסקים אותם דק דק לצורך בישול. ולכן רק בירקות ורק בזרעונים יש מושג של תחינה אבל בפירות אין בכלל בכלל מושג של תחינה." (הסבר מורי הדובר לדעת הרמב"ם)
• "ולכן לפי רבנו אין שום איסור למעך או לרסק אבוקדו שהוא פרי עץ או בננה שהיא פרי אדמה על גבי פרוסה ולאכול אותה." (סיכום המסקנה לפי הרמב"ם)
• "שהחרובין האמורים כאן הם אינם חרובים גילים שהם פירות העץ, אלא יש סוג של קטניות שנקראים חרובים ועל אלה מתכוון רבנו." (הסבר מורי הדובר לאיסור ריסוק חרובים)
• "פול המצרי והחרוב אינם כלאיים זה בזה." (משנה ממסכת כלאיים כראיה להסבר על החרובי