מי שצלה כבד עוף ולא חתכו שתי וערב לפני כן, האם יאסר הכבד לאכילה?

תאריך: 15 במאי 2024 מאת: מודל שפה של גוגל נושא: סקירת הלכות צליית כבד כפי שעולה מהקלטת השמע

מסמך זה מסכם את הנושאים והנקודות העיקריות שעולות מהקלטת השמע "100425hy.mp3" בנוגע להלכות צליית כבד, תוך שימוש בציטוטים רלוונטיים מהמקור. הדיון מתמקד בשאלת הצורך בחיתוך הכבד לפני הצלייה, ההבדלים בין כבד בהמה לעוף, והמנהגים השונים בנושא.

נושא מרכזי: האם מותר לצלות כבד עוף שלם ללא חיתוך שתי וערב?

השאלה המרכזית שנדונה בהקלטה היא כדלקמן: אדם צלה כבדי עוף שלמים על גבי רשת עם מרווחים, מבלי שחתך אותם "שתי וערב". השאלה היא האם פעולה זו כשרה לאור ההלכה שנאמרה בשולחן ערוך, המחייבת חיתוך הכבד לפני הצלייה.

סקירת דברי השולחן ערוך והרמ"א:

הדובר מצטט את דברי השולחן ערוך (יורה דעה, סימן עג, סעיף א'):

"הכבד יש בו ריבוי דם לפי כך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא קוראו שתיב הערב ומניח את תוכו למטה וצולהו ואחר כך יכול לבשלו."

השולחן ערוך קובע כי בשל ריבוי הדם בכבד, הדרך המותרת להכשירו לבישול היא על ידי קריעתו "שתי וערב", הנחתו הפוך כדי שהדם יזוב, וצלייתו עד שיהיה ראוי לאכילה.

הרמ"א (הגהה שם, סעיף א') מוסיף:

"והיא מנקבה הרבה פעמים בסכין הבה כקריאת שתי וערב. וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר נכבד אפשר לדם לזוב משם."

הרמ"א מציע חלופות לחיתוך שתי וערב, כגון ניקוב הכבד פעמים רבות בסכין או הסרת המרה וחתיכת בשר, כדי לאפשר לדם לזוב.

בסעיף ג' מציין השולחן ערוך:

"לצלי צריך חתיכה משום דם שבסימפונות כלומר אם הוא רוצה לאכול את הכבד צלוי אזי צריך לחתוך אותו את הכבד משום דם שבסימפונות ואם לא קרעו קודם צלייה יקראנו אחר כך כדי להוציא את הדם של הסימפונות שאגור שעגור בתוך הסימפונות."

כלומר, לצורך אכילת כבד צלוי, יש צורך לחתוך אותו כדי להוציא את הדם שבסימפונות, בין אם לפני הצלייה ובין אם לאחריה.

לעומת זאת, הרמ"א מוסיף:

"ויש אומרים ואין צריך לצלי שום חתיכה כלל כלומר הרמה בא ואומר אם האדם מתכונן לאכול את הכבד שלא בדרך של בישול אין צורך בכלל בכלל בחיתוך אלא ישר מותר לצלוט ואחר כך לאכול אבל מה הוא מעיד ואומר והוא מעיד ואומר וכן נוהגינה אפילו לכתחילה לפני כן בסעיף א' הרמה כתב הגהה והיא מנקבה הרבה פעמים בסכין הבה כקריאת שתי וערב. וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר נכבד אפשר לדם לזוב משם. ומכל מקום אם לא עשה כן נותן לה סימפונות לאחר הצלייה ומבשלה. וכל זה בכבד שלמה אבל כשהיא חתוכה אין צורך בכלום."

הרמ"א מביא דעה שמקילה ומתירה לצלות כבד ללא חיתוך אם מיועד לאכילה כצלוי בלבד. בנוסף, הוא מציין מנהג לנقب את הכבד במקום חיתוך שתי וערב.

ההבדל בין כבד בהמה לכבד עוף:

הדובר מציין הבדל משמעותי בין כבדי בהמה לעופות:

"ובאמת כל הכבדים ובמיוחד של העופות להבדיל משל הבהמה הם כבדים קטנים במקום התלישה שלהם ממקום חיבורם וכן סילוק מרע ממקום חיבורה מהכבד כבר יוצר איזשהם מקומות חיתוכים זה לא חיתוכים שתי הערב כי גם שם אין סימפונות מיוחדים במינם כמו כמו שיש בבהמה יש אבל לא כל כך ולכן בוודאי ודאי שדי בכך שהוא צולה את הכבדים של העוף על גבי השכלה ודאי בכך."

לטענת הדובר, כבדי עוף קטנים יותר, ובמקום החיבור שלהם יש כבר פתחים מסוימים כתוצאה מהתלישה והסרת המרה, מה שמקל על יציאת הדם. יתרה מכך, בכבדי עוף אין סימפונות מפותחות כמו בבהמה. לכן, הוא מגיע למסקנה שצליית כבדי עוף על גבי רשת די בה.

סקירת דברי רבנו (הרמב"ם) בהלכות מאכלות אסורות:

הדובר עובר לדון בדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות, פרק שישי, הלכה שביעית):

"הכבד אם חתך לא חתך או מורי אומר חתך והשליכה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן הרי זו מותרת לבשל אותה אחר כך אוכבר נהגו כל ישראל להבהבה על האור ואחר כך מבשלין אותה בין שבשלה לבדה בין שבשלה עם בשר אחר. וכן מנהג פשוט שאין מבשלין המוח של ראשו קולין אותו עד שמהבין אותו באור. הכבד שבשילה ולא הבבה על האור ולא חלטה בחומץ או ברותחין הרי הקדרה כולה אסורה. הכבד בכל שנתבשל אמה. ומותר לצלוט כבד עם הבשר בשפוד אחד והוא שתהיה כבד למטה ואם עבר אוצליה למעלה מבשר הרי זה אוכל איננו רואות ולא זר שרבנו כשמיף את מה שנאמר בגמרא שהכבד חותחשתי בערב כן חותחשתי בערב ושם את מקום החיתוכים כלפי מטה מה שנאמר בגמרא וזה לא נזכר כאן אלא רבנו אומר הכבד אם חתך ושלך לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן הרי זה מותרת זו מותרת לבשל אותה אחר כך אוכבר נהגו כל ישראל לאבבה על האור וכולי זאת אומרת שרבנו אינו מדבר על חיתוך לצורך צלייה וכאן מדובר אפילו כבד של בהמה ולו דווקא כבד של עוף ורבנו מדבר על חיתוך לא לצורך צלייה, אלא לצורך השלכתה לתוך החומץ כדי לחולטה או לתוך מים רותחים עד שתתלבן, אז היא מותרת לבשל אותה. אלא שרבנו מוסיף שנהגו כל ישראל להבבה על האור ואחר כך מבשלים אותה. ורבנו לא אמר אם המנהג להבבה זה אחר חיתוכים או לא, אלא להבבה על האור ואחר כך לבשלה."

הרמב"ם מתייחס למצב בו רוצים לבשל את הכבד לאחר מכן. הוא מציין שניתן לחלוט אותו בחומץ או במים רותחים עד שיבהיר, או שנהגו להבהב אותו על האש לפני הבישול. הרמב"ם לא מזכיר חיתוך כחובה לצורך צלייה, אלא יותר כהכנה לבישול על ידי חליטה.

הבדלים בין חליטה לצלייה:

הדובר מדגיש את ההבדל בין חליטה לצלייה:

"לגבי חליטה מה אנחנו צריכים חיתוך הרי מה הוא מהוא התהליך של החליטה? שהוא צומטם בפנים, הוא לא מוציא, הוא לא מוציא את הדם אלא צומט את הדם. ואם כן, אז למה רבנו אומר הכבד הם חיטה והשליחה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן? הרי זה מותרת לבשל אותה אחר כך וכולי. הרי כאמור, פעולת החליטה, פעולת הצמיתה, איננה מוציאה דם אלא אה צומט את הדם בפנים."

חליטה נועדה לכווץ את הדם בתוך הכבד, בעוד שצלייה נועדה להוציא את הדם החוצה באמצעות האש.

מנהגים שונים והמלצות:

הדובר מציין כי למרות שהעיקר הדין בכבד עוף מתיר צלייה ללא חיתוך בשל היותו קטן וקל להוצאת דם, יש מנהגים לחתוך גם כבד עוף:

"אבל מורי מעיד למרות שזהו עיקר הדין אבותינו נהגו לחתוך את הכבד רצועות רצועות כמובן מדובר בכבד של בהמה לא כבד של אור רצועות רצועות וצולים אותו כראוי לא מבעיה בשביל ה אם רוצים לאכול אותו כצלי בלבד אלא אפילו אם הוא רוצה לאכול את זה כשהוא יהיה ממרוגה הרי צולה אותו כראוי לפי מנהג אבותינו מעיקר הדין דהיב בהבו אבל לפי מנהג אבותינו צולים אותו כראוי ואחר כך מבשלים אותו יוצא איפה שבאמת יש לנו כאן עיקר דין ויש לנו מנהג עיקר דין אם אדם רוצה לאכול את הכבד רק בטור צלוי רק בטור צלוי ולא בטור שהוא יהיה ממרוגה אז מצד הדין די בצלי בלי חיתוך כיוון שנורה משאר שעיב בוודאי הוא ודאי בכבד של העוף ודאי ודאי בכבד של העוף אבל לפי המנהג יש צורך בחיתוך ואחר כך צלייה כראוי ואם רוצה שהוא יהמרוגה שוב מעיקר הדין חיתוך ההוב ובשול שהוא בעצם עם חריטה ולפי מנהג אבותינו חיתוך הצליקראוי ובשוב כל זה ברמות הלכתחילה אבל ברמות הבדיעבד אם צלה גם בלי חיתוך אדיי זה כשר ומן הראוי לחוש למה שאמר השולחן ערוך שיחתוך לאחר צלי אם הייתה צליק ראוי ולפחות לפחות אדם שנמצא בסימפונות את זה הוא יסלק אבל כל הכבד של עצמו מותר רבי חניה בן השם ישראל דחול."

הדובר מסכם כי מעיקר הדין, צליית כבד עוף ללא חיתוך מותרת כאשר הכבד מיועד לאכילה כצלוי בלבד, בשל מבנהו הקטן והקלות בהוצאת הדם. עם זאת, קיים מנהג לחתוך את הכבד גם לצורך צלייה, במיוחד כאשר הוא מיועד גם לבישול לאחר מכן ("ממרוגה").

בדיעבד, אם הכבד נצלה ללא חיתוך, הוא עדיין כשר, אך לכתחילה ראוי לחוש לדברי השולחן ערוך ולבצע חיתוך, לפחות לאחר הצלייה כדי לסלק דם מהסימפונות.

מסקנה:

על פי הניתוח של המקור, נראה כי צליית כבדי עוף שלמים ללא חיתוך שתי וערב היא נושא מורכב עם דעות שונות ומנהגים משתנים. מעיקר הדין, קיימת הקלה בכבד עוף בשל גודלו ומבנהו, במיוחד כאשר הוא מיועד לאכילה כצלוי בלבד. עם זאת, לכתחילה, מומלץ לנהוג על פי דברי השולחן ערוך ולבצע חיתוך כלשהו, או לפחות לוודא שהדם יצא במהלך הצלייה. המנהג הרווח גם הוא שיקול חשוב בפסיקה ההלכתית.

המלצה:

למעשה, במקרה המתואר, נראה כי צליית כבדי העוף על גבי רשת עם מרווחים עשויה להיחשב כשרה בדיעבד, במיוחד אם הדם יצא במהלך הצלייה. עם זאת, לכתחילה, מומלץ לחתוך או לנקר את הכבדים לפני הצלייה, כפי שמציין הרמ"א, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות ולנהוג על פי המנהג המחמיר