לווה שהפקיד סכום חובו לחש' הבנק של המלווה, מי מהם סופג ההפסד אם פקיד הבנק מעל ונסתלק עם הכסף?

תמצית מקורות - סוגיית שליחות גוי ובנקאות

נושא מרכזי: אחריות בתשלום חוב כאשר מעורב גוי כשליח או כאשר התשלום מתבצע דרך בנק בבעלות גוים, תוך התייחסות לדיני שליחות בהלכה.

המקרה הראשון:

• העובדות: לווה קיבל הלוואה מחברו (שניהם גרים בחוץ לארץ). במועד הפירעון, המלווה ביקש מהלווה להפקיד את סכום החוב לחשבונו בבנק מסוים (בנק של גויים). הלווה אכן הפקיד את הכסף בחשבון המלווה וקיבל קבלה. אולם, פקיד גוי בבנק מעל בכסף והוא לא הגיע לחשבון המלווה.
• השאלה ההלכתית: מי נושא בהפסד? האם המלווה, שביקש את אופן התשלום? או הלווה, שפעל לפי בקשת המלווה?
• הטיעונים וההלכה:איסור מינוי גוי כשליח: הרב מצטט את דברי רבנו (הרמב"ם) בהלכות שלוחין, פרק שני, לפיהם "אין הגוי נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם", כולל ענייני ממונות. גם אין ישראל נעשה שליח לגוי.
• חריג בעניין קטן: הרמב"ם מזכיר שאדם יכול למנות איש, אישה, עבד ושפחה כשליחים מכיוון שהם "בני דעת וישנן במקצת מצוות". לעומת זאת, חרש, שוטה וקטן שאינם חייבים במצוות כלל, אינם יכולים להיות שלוחים.
• שליחת חוב באמצעות קטן: אם אדם שולח חוב או פיקדון ביד קטן לבקשת הנושה, האחריות על הנזק חלה על הנושה. אם השולח שלח קטן מיוזמתו, החנווני (במקרה של קנייה) חייב לשלם אם המוצר או הכסף אבדו, כי שליחת קטן נחשבת רק להודעה ולא לשליחות ממשית. אולם, אם הנושה ביקש במפורש לשלוח באמצעות הקטן, האחריות עוברת לנושה.
• השוואה לגוי: ספר התרומות משווה את דין הגוי לדין הקטן במקרה שהנושה אמר לחייב להפקיד את הכסף בבנק של גויים. מכיוון שהנושה ביקש זאת, הוא מקבל על עצמו את האחריות.
• פסיקת השולחן ערוך: ההלכה נפסקת בשולחן ערוך (סימן קכא סעיף א') שאם המלווה אמר ללווה לשלוח את החוב או הפיקדון על ידי שליח מסוים (אפילו לא אמר זאת במפורש אלא בכתב), והכסף אבד, המלווה פטור, אפילו אם השליח גוי, חרש, שוטה או קטן. די בכך שהמלווה ביקש את אופן השליחה.
• מסקנה: במקרה הנדון, מאחר שהמלווה דרש מהלווה להפקיד את הכסף בחשבונו בבנק מסוים (של גויים), הוא קיבל על עצמו את האחריות. לכן, ההפסד כתוצאה ממעילת הפקיד הגוי חל על המלווה, והלווה יצא ידי חובתו.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אין הגוי נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם." (רבנו, הלכות שלוחין)
• "הועיל והן בני דעת וישנן במקצת מצוות נעשין שלוחין למשא ומתן." (על אישה, עבד ושפחה)
• "הועיל ואינם חייבים במצוות כלל אז אינם נעשים שלוחים ולא עשין שליח הקטן ואחד הקטנה" (על חרש, שוטה וקטן)
• "אם אמר לו המלווה לשלחו על ידי על ידו ונאבדו פטור אפילו לא אמר לו פאל פה אלא ששלח לו בכתב שלח לי על זה פלוני ושלחם על ידו ונעבדו פטור והוא שיכיר שהוא כתב ידו אפילו שהשליח גוי או חרש שותה וקטן הנה אם אכן באמת אמר לו שלח בידי פלוני אפילו שהוא חירש אותה וקטן אפילו הוא גוי הוא פטור" (שולחן ערוך, סימן קכא סעיף א')
• "די שהוא אמר לו תשלח ב פלוני הוא כבר פטור ואפילו לא יחד לו אדם ידוע לומר שלח לי על ד פלוני אלא לבן כ תשים שם את הכסף ונאבדו אז הוא פטור החייב פטור כי הוא מילה אחרי דרישתו של ה של הנושה"

המקרה השני (שנשמע ברדיו):

• העובדות: מלווה נתן ללווה כסף, ובשטר ההלוואה הייתה ללווה אופציה להפקיד את הכסף בבנק או למסור ישירות למלווה. הלווה שלח את אשתו לבנק להעביר את הכסף לחשבון המלווה. הבנק דרש עמלה, והאישה קיבלה הנחה חלקית לאחר שפנתה למלווה ולמנהל הבנק. הלווה דורש מהמלווה לשלם את סכום העמלה ששולם.
• השאלה ההלכתית: האם המלווה חייב לשלם את דמי העמלה?
• הטיעונים:מבריח ארי מנכסי חברו: הרב שהעלה את השאלה השווה את המצב ל"מבריח ארי מנכסי חברו" - אדם שפועל להציל רכוש של חברו ללא בקשתו, ובכך נושא בהוצאות, אינו זכאי להחזר כי הוא פעל מיוזמתו ולא תרם ישירות לכיסו של החבר, אלא רק מנע נזק.
• ההבדל מהמקרה הנוכחי: במקרה הנוכחי, המלווה דרש מהאישה להעביר את הכסף דרך הבנק, למרות שהייתה ללווה אופציה אחרת. לכן, ההוצאה (דמי העמלה) נגרמה כתוצאה מדרישתו של המלווה. זה דומה למצב בו אדם אומר לחברו "ואבוא אחריך", ואז נגרם נזק - האחריות חלה על מי שגרם לנזק בהוראתו.
• ההנחה האישית: השאלה האם המלווה צריך לשלם את כל סכום העמלה או רק את החלק שלא קיבלה עליו האישה הנחה היא שאלה נפרדת ועמוקה יותר, הנוגעת לרווח אישי של האישה כתוצאה ממאמציה.
• מסקנה לכאורה: מאחר שהמלווה דרש את העברת הכסף דרך הבנק, עליו לשאת בעלות העמלה, למרות שבשטר ההלוואה הייתה ללווה אופציה אחרת.

הערות חשובות:

• הטקסט מתבסס על מקורות הלכתיים ודיונים תלמודיים, ומציג את ההבנה ההלכתית של סוגיות אלו.
• המקרה הראשון נדון ומובאת בו פסיקה ברורה בשולחן ערוך.
• המקרה השני מוצג כשאלה רדיופונית עם ניתוח ראשוני של הרב והמאזינים, אך ללא פסיקה סופית. הסוגיה השנייה מורכבת יותר ונוגעת גם להיקף האחריות כאשר ישנה התערבות או פעולה עצמאית של הצד המבצע את התשלום.