מי שמוגבל מבחינה רפואית, האם ימתין עד ליום ט' באב ולא יצום בי"ז בתמוז?

הנושא המרכזי: עדיפות בקיום מצוות כאשר ישנה מגבלה המונעת קיום של כולן.

הרעיונות והעובדות החשובות:

1. המקרה הראשון - חולה שיכול לצום רק אחד משני הצומות:

• השאלה מובאת בשם הספר "קיבה מועד".
• הספר מביא דעה של הרד"ז (רבי דוד בן זמרא) שיש לצום בי"ז בתמוז.
• הספר מביא דעה חולקת שיש לצום בתשעה באב, ומכריע כדעה החולקת.
• הדובר מבקש לבחון את הדעה הנכונה לאור משנתו של רבנו (ככל הנראה הכוונה לרמב"ם).
• דעת הדובר היא שיש להכריע כדעת הרד"ז ולצום בי"ז בתמוז.

1. הנימוק המרכזי של הרד"ז (כפי שמובא על ידי הדובר): "מצווה הבאה על ידך אל תחמיצנה" (אל תאחר אותה/אל תפספס אותה).

• ציטוט: "נראה לנו שאכן יש להכריע כמו הרדז שלצום ב17 בתמוז כי מצווה הבאה על ידך אל תחמיצנה".

1. המקרה השני - אסיר שיכול לצאת ליום אחד בלבד בשנה:

• הרד"ז מובא בשו"ת חלק ד' סימן י"ג.
• השאלה היא איזה יום בשנה יבחר האסיר לצאת לבית הכנסת לתפילה בציבור וקיום מצוות.
• הרד"ז מביא תשובה של אחד מחכמי דורו (דורו של הרד"ז) שהציע לבחור את יום הכיפורים או את יום הפורים בגלל פרסום הנס.

1. ביקורת הרד"ז על תשובת אותו חכם:

• הרד"ז מלגלג על תשובה זו בחריפות.
• ציטוט המביע את הלגלוג: "הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים ואל החרס בידו ועל יסוד ראוע בנה יסודו".
• הרד"ז מציין שהחכם הזה החליף את דעתו מיום הכיפורים ליום הפורים בגלל הצורך בעשרה אנשים לקריאת מגילה ("ופרסומי ניסה דבעינן עשרה").
• הרד"ז קובע שאין לסמוך על דבריו של אותו חכם.

1. דעת הרד"ז הנכונה בעניין האסיר:

• הכלל המרכזי: "אין מעבירין על המצוות ומצווה הבאה ליתחה לתחיצנה" (אין לדחות מצווה שיכולה להתקיים כעת).
• האסיר צריך לבדוק איזו מצווה הוא אינו יכול לקיים בגלל היותו אסור, ושאותה מצווה הוא יכול לקיים באופן מיידי ביום השחרור.
• עליו לבחור לצאת כדי לקיים את אותה מצווה, ללא קשר לחשיבות המצווה (קלה או חמורה).
• ציטוט: "אלא יבדוק אותו הסיר מה היא המצווה שהוא לא יכול לקיים אותה בגלל להיות טובת הסוהר ושניתן לקיים אותה מידית ולאותו יום יבחר לצאת בית הסוהר בשביל לקיים את אותה מצווה שנמנע ממנו מקיים אותם מסגרת בית הסוהר זה לא משנה תפילה לא תפילה כל דבר כל מצווה שיכול האדם לקיים אותה אילו היה נמצא מחרוץ קוד לבית הסוהר יבחר".

1. הדגשת הדובר את הנימוקים של הרד"ז:

• הדובר מתפעל מהנימוקים של הרד"ז ושואל כיצד ניתן לדחות אותם.
• הוא מדגיש את עניין ביטחון החיים - האדם אינו יודע אם יחיה עד המועד של המצווה החמורה יותר.
• ציטוט: "וכי מי נתן לו ביטוח חיים שיחי עד לשעה באב הרי האדם כל רגע וכל רגע תלוי בחיות בבורא עולם ולכן כעת על אחת כמה וכמה שוודאי מצווה בעל ידוע לחמיצנה למרות שלכאורה ה-17 תמוז הרבה יותר קל מאשר תשעה ביו מה זה נוגע אנחנו צובים לעובדו יתברך בכל עת ובכל שעה בכל מצוותיו קלות חמורות בכל עת וכל שעה".

1. ההשלכה על עבודת ה' והאמונה:

• המהירות בקיום מצווה מעידה על אמונה זכה וטהורה.
• האדם אינו בעלים על עצמו לתכנן מתי יקיים מצוות.
• עבודת ה' היא כעבד למלך - כל מצווה מקיימת את ייעודו ומזככת את נשמתו.

1. מסקנת הדובר:

• דעת הרד"ז עולה בקנה אחד עם משנתו של רבנו.
• יש להורות לאדם לא לאחר קיום כל מצווה שנמצאת בהישג ידו.
• ציטוט: "ולכן ההכראה של הרדז היא אשר יכולה לעלות בקנה אחד עם משנתו של רבנו ויץ כך צריך להורות שכל מצווה בעל ידו של האדם אל יחמצנה ולא יאמר נמתין עד ליום כזה או נמתין עד למצווה זו או אחרת רבי חני בן".

לסיכום:

קטע השמע דן בעקרון ההלכתי של "מצווה הבאה על ידך אל תחמיצנה" באמצעות שני מקרים: חולה שיכול לצום רק אחד משני צומות, ואסיר שיכול לצאת ליום אחד בלבד בשנה. הדובר מציג את דעת הרד"ז שגורסת כי יש להעדיף את המצווה הראשונה שיכולה להתקיים, ללא קשר לחשיבותה היחסית, ומבקר בחריפות דעה אחרת. הנימוקים המרכזיים הם הצורך לנצל את ההזדמנות הקיימת לקיום מצווה והיעדר הביטחון בעתיד. הדובר מסכים עם דעת הרד"ז ורואה בה עולה בקנה אחד עם משנת הרמב"ם, וממליץ לפסוק הלכה למעשה על פיה