כהן שלא צם בתענית ציבור, האם עליו לצאת חוץ לבית הכנסת בעת קריאת התורה?

נושאים מרכזיים:

1. מעמדו של מי שאינו צם בעלייה לתורה ובתפילה בציבור: השאלה המרכזית שנדונה היא האם אדם שאינו צם בתענית ציבור (כגון חולה או מי שאינו חייב לצום) רשאי לעלות לתורה או לשמש כשליח ציבור. הדובר מציין כי בשולחן ערוך משתמע שמי שאינו מתענה אינו עולה לתורה ואם הוא כהן יחיד בבית הכנסת, עליו לצאת כדי שאחר יעלה במקומו.

• ציטוט רלוונטי: "כבר בעבר אמרנו דברים ברורים בעניין זה שלמרות ההלכות המצויות בשולחן ערוך ואשר מהם משתמע שמי שאיננו מתענה איננו עולה לתורה ושאם הוא כהן שיש והוא יצטרך לצאת מבית הכנסת כל ההלכות האלה אמרנו אז יסודם במנהגים שהתפתחו על בסיס סברות של תלמידי חכמים גדולים כמו הרשבא כמוריקולון וכך יותר ויותר התגבשו המנהגים האלה."

1. היעדר מקור תלמודי להחמרות: הדובר מדגיש כי לדעתו, אין לדינים אלו בסיס ישיר בתלמוד, למרות שהתעניות היו קיימות בזמן התלמוד והיו גם מצבים של חולים. הוא מציין כי רבנו אשר (הרא"ש) נטה להיות צמוד לתלמוד ולכן סביר להניח שדינים כאלה לא היו מקובלים עליו.

• ציטוט רלוונטי: "אבל כ מצד דין התלמוד כך אמרנו אז אין בכל התלמוד שום דין מהדינים האלה למרות שהתעניות הם כל הזמן קיימות תעניות בציבור ולמרות שמציאות של חולים זה ציעות קיימת כל הזמן ואין שום נידון בתלמוד בעניינים אלו ורבנו אשר דרכו להיות צמוד לתלמוד מטבע הדברים אין אצלו דין דינים כאלה."

1. הבחנה בין תעניות קבועות לתעניות שנקבעו עקב מנהגים: הדובר מבחין בין תעניות שנקבעו על ידי חכמי ישראל כזכר לחורבן, שלהן יש מעמד של קדושה עצמית (כמו תשעה באב ויום כיפור), לבין תעניות שנקבעו על בסיס מנהגים (כגון תעניות בה"ב - שני, חמישי, שני). לדעתו, בתעניות בעלות קדושה עצמית, עצם היום מחייב בתפילות וקריאת תורה מסוימות, ללא קשר לצום הפרט.

• ציטוט רלוונטי: "ולכן לפי הסתם הדברים פשוטים שאם אין מטענים כגון חולים ואם אנו מתייחסים לצומות קבועים שלא נקבעו בגין גזרות או בגין מנהגים אלא שחכמי ישראל קבעו אותם כמו צומות החורבן אדיי חכמי ישראל נתנו להם מעמד של עצמות של קדושת תענית שאז התפילות של התענית צריכות להעמר ללא כל קשר אם צמים או לא צמים כמו ביום הכיפורים אשר עצמו של היום מכתיב לנו תפילות מסוימות וכן קריאת תורה מסוימת."

1. דוגמה מבתי אבות: הדובר מביא כדוגמה מקרה בו כל אנשי בית האבות חולים ואינם צמים בתשעה באב, ומדגיש שברור שיתפללו את תפילות היום ויקראו בתורה כרגיל, בדומה ליום כיפור.

• ציטוט רלוונטי: "ולכן אמרנו אז בבתי אבות שכולם חולים שמותר להם בחיי בים לאכול בתשעה בעב ואין להם אפילו אחד שהוא צם כיצד התפללו ביום הכיפורים הדבר פשוט שיתפללו את התפילות של עצמו של היום והדבר פשוט שיפתחו את התורה ויקראו בתורה כך אמרנו תשעה באב שחכמי ישראל ישבו אותו ליום הכיפורים מערב עד ערב חמש תעניות נוספות יש חמישה עינויים נוספים. אז אם כן, אותו דבר, אם בבתי אבות ינהגו בתשעה באב, אותו דבר כמו שנוהגים ביום הכיפורים. יתפלו ענינו ויקרו בתורה."

1. עדות החתם סופר: הדובר מביא את סיפורו של החתם סופר שחלה בתשעה באב ונאלץ לשתות, ודן בשאלה האם עליו להימנע מעלייה לתורה למרות מעמדו. החתם סופר מצביע על כך שגם הבית יוסף, שממנו משתמעת לכאורה ההחמרה בשולחן ערוך, מתבסס בסופו של דבר על סברת הרשב"א. החתם סופר מסיק כי חולה שאוכל בתשעה באב יכול לעלות לתורה במנחה ללא פקפוק.

• ציטוט רלוונטי: "והנה החתם סופר, רבי משה סופר בסימן קנז אור החיים מספר על עצמו שביום תשעה באב תקעא חלה והוא צרך לשתות בעוונותיו. אמרו ככה הוא אומר והואר בדעתו אם התלמידים ישאלו אותו האם יגלה להם שהוא שתה הרי הוא נוהג לקום בשלישי בגלל מעמדו הגדול בתורה האם ימנע מלעלות לתורה ואז הוא מראה שגם הבית יוסף אשר ממנו משתמע שלכאורה צריך להיות מטעמים בששולחן ערוך תקסו שבו הוא כותב בסימן בסעית ג' אין שליח ציבור אומר ענינו ברכה בפני עצמה אלא אם כן יש בבית הכנסת 10ה שמתענים [...] אומר החתם סופר אבל ביום שעצמו של היום קדוש בקדושה תענית לא שייך לבוא לומר שאם אדם לא התענה לא יעלה לתורה ואחר שהוא מתפלפל ב אריכות הוא מסיק את המסקנה בדברים האלה באסל כינן דחולה האוכל בתשעה באב עולה לתורה במנחה בלי שום פקפוק לפי ענו דעתי בר רופא לשבורי הלב הוא מחבש לעצבותם הוא יחלמנו ויחיינו וכולי אבל בלי שום פקפוק לדעתו."

1. דיון בדברי המשנה ברורה: הדובר מביא מדברי המשנה ברורה בנוגע לשליח ציבור שאינו מתענה, ומציין כי במקרה ואין שליח ציבור אחר, מוטב שמי שאינו צם יתפלל כדי לא לבטל אמירת קדיש וקדושה. בנוסף, הוא מביא את דעת המשנה ברורה בנוגע ליציאת כהן שאינו צם מבית הכנסת, ומציין כי מנהג זה לא היה נפוץ, ונועד למנוע חשד שהכהן פגום. המשנה ברורה מבחין בין תעניות בה"ב לתעניות הכתובות (על חורבן הבית), וכותב שבתעניות הכתובות, אם אין כהן אחר, הכהן החולה לא צריך לצאת.

• ציטוט רלוונטי: "הנה למשל שליח ציבור שאינו מתענה לא תפלל אז אז נאמר ואם ער שעבר לפני התיבה אומר המשנה ברורה בסעיף קטן יח יאמר ושומע התפילה ענינו ביום צום התענית הזה כלומר קרה שהשליח ציבור שלא צם יאמר ענינו ביום צום התענית הזה אומר המשנה ברורה הוא הדין אם אין שליח ציבור אחר יש בעוונותינו בתי כנסיות שהמתפלים שלהם אין עמד להתפלל יש להם רק חזן אחד מוטב והוא לא צם. מוטב שיתפלל מי שאינו מתענה ממה שהתבטלו לשמוע קדיש או קדושה וברכו מה אין להם רק את זה אז התבטלו מלשמוע קדיש הקדושה וברכו תפלל גם זה שאינו מתענה הלאה מזה ביחס ליציאה של הכהן אז אומר אומר המשנה ברורה בסעיף קטן כאד שלא יאמרו שה וא פגום ודרך אגב המנהג הזה לנו לא נהגו שכהן יוצא מבית הכנסת אם נניח מסיבה זו או אחרת הוא לא יכול לעלות לתורה לא נהגו שהוא יוצא מבית הכנסת אבל צהם נהגו את המנהג הזה כדי שלא אומרים שהוא פגום שהכל יודעין שיש בני אדם שאין מגילים טענות אכן אומר המשנה ברורה זהו לעניין תענית בהב גרנה זה רק לעניין תעניות שני חמישי ושני והדומה אבל בתעניצים הכתובים כלומר תעניות הכתובות כלומר עלעל חורבן 17 בתמוז עשיר בתבת יוצא בזה שהכל מטענים לבד מישהו חולה אקפגמה אם לא יצא ועל כן יזהר לצאת וכל זה כשאין כהן אחר בבית הכנסת אבל אם יש כהן אחר פשיטה שאין צריך לצאת."

1. ביקורת על התפתחות המנהגים וההחמרות: הדובר חוזר ומדגיש כי רבות מההלכות המחמירות מקורן במנהגים מאוחרים ולא בדין התלמוד או בזמן הגאונים והראשונים עד הרמב"ם. הוא מציין כי פוסקים רבים התחבטו בדינים אלו, והיו מחלוקות בנוגע למספר המתענים הנדרש כדי ששליח ציבור יאמר "עננו".

• ציטוט רלוונטי: "ראו כמה התחפתו כמה התחפטו והכל תוצאה מהמנהגים האלה שכאמור עבר הרחוק לא לא ידעו עליהם לא בתלמוד ולא בזמן הגאונים ולא בזמן ולא בזמן הראשונים עד הרמבם ואחרי הרמבם ורק מהרשבה ואלך בגלל סברות שהעלו אותם שברור שאפשר לדון בספרות האלה אבל על זה אמרנו אתמול כל דבר שאינך יודע מה הדין נוהג והוא לא דבר מחודש זה הוא ראה מה נוהגו כל השנים כל תורה שאין לה בית אב איננה תורה זה רואה מה נהגו כל השנים אינך יכול לחדש חידושים על בסיסברות מה עשו עד לסברה של הרשבה מה עשו עד לסברה של מעריק הרי סוף סוף יש מאות בשנים שעל אביך בגדך זקניך ואמרו לך אבל הוא אשר אמרנו סוף סוף בגלל שהסברות האלה התחילו לנהוג כמותם ונכסו שחררוך קיבלו מעמד אבל גדולה פוסקים מתחפתים בהם לכן ולכן ולא תמיד מתוך הסכמה נאמר כאן צריך להיות 10ה מטענים אז יש כאלה אומרים לארב יוסף פוסק שלא כרב כמו מרן אלא שישה מתעננים ולא 10ה מתענין והוא מביא פוסקים שאומרים מס כפלו שלושה מטענים אהרון משה בחור בתעניות לא צריך יותר מזה וכאמור כל אלה הם סברות על גבי סברות סברות על גבי סברות שאין לזלזל בהם בשביל לימוד אבל בשביל הלך למעשה שאל אביב חיוב ויגדך זכניך ויאמרו לך שזה הדבר הקובע יותר רבי חניש."

1. הצורך לבדוק את המנהגים בפרופורציות נכונות: הדובר קורא לבחון מחדש את המנהגים הללו לאור מקורותיהם והתפתחותם ההיסטורית, תוך התחשבות בכך שרבים מהם התבססו על סברות ולא על דין תלמודי מפורש. הוא מציין כי במקום בו קיים מנהג, יש לנהוג לפיו, אך בלימוד הלכה בין תלמידי חכמים, יש לבחון את הדברים לעומק.