נעליים שהסוליה שלהם מחומר סינטטי ורק ההיקף שלהם חלקו מעור, האם מותרות לשימוש ביוה"כ?

עיקרי הדברים והנושאים המרכזיים:

1. שיטת רבנו (רבינו משה בן מימון - הרמב"ם):

• הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (פרק ג', הלכה ז'-ח') קובע שאסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגל אחת, אך מותר לצאת בסנדל של שעם או גומה, ואף לכרך בגד על הרגליים ולצאת בו, מכיוון שקושי הארץ מגיע לרגל והאדם מרגיש שהוא יחף.
• הדובר מציין שהרמב"ם נאמן למקורות התלמודיים, אך מוסיף טעם משלו: ההיתר בסנדל של שעם וגומה ובכירוך הבגד נובע מכך ש"קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף".
• על בסיס טעם זה, עולה השאלה האם נעליים מחומר סינתטי שאינן מאפשרות תחושת קושי הארץ אסורות, למרות שאינן עשויות מעור.
• הדובר מציע שאם נאמץ את טעמו של הרמב"ם, יש מקום להחמיר בנעליים סינתטיות המגנות על כף הרגל ואינן מאפשרות את תחושת היחפות.

1. שיטת האור החיים (רבי חיים בן עטר) והמשנה ברורה (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין):

• האור החיים (סימן תרי"ד, סעיף ב') פוסק שאסור לנעול סנדל או מנעל של עור, אפילו אם יש בו מעט עור (כגון "קו הקיב הכע"), ואפילו אם הוא עשוי מעץ ומצופה עור. אך הוא מתיר נעליים של גומי, קש, בגד או שאר מינים לנשיאה ברשות הרבים. האור החיים אינו מזכיר את עניין "קושי הארץ".
• המשנה ברורה (סעיף קטן ה') מסביר שכל דבר שאינו של עור אינו נקרא "מנעל" אלא "מלבוש", ועל כן יש מקום להקל בנעילתו ביום הכיפורים, בין אם מרגישים את קושי הארץ ובין אם לא, מכיוון שהאיסור חל רק על "מנעל" העשוי מעור.
• יחד עם זאת, המשנה ברורה מציין שיש אחרונים המחמירים בנעלי עץ (אפילו אם אינן מצופות עור) מכיוון שהן מגנות על כף הרגל, וכן בנעלי לבד העשויות כצורת נעל ומגנות ואינן מאפשרות תחושת יחפות, וכן יש להחמיר בסנדלי גומי.
• המשנה ברורה מסכם שלמרות שאין למחות ביד המקילים (הסומכים על השולחן ערוך ורוב האחרונים המקילים), מי שיכול - נכון להחמיר וללכת ב"ענפלות של בגד" כנהוג.

1. שתי שיטות הלכתיות מרכזיות:

• שיטה ראשונה: האיסור ביום הכיפורים חל רק על נעלי עור. כל נעל שאינה עשויה מעור מותרת, ללא קשר להגנה שהיא מספקת לרגל או לתחושת קושי הארץ. "לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה. בין אם הוא מגן על על הרגל, בין אם הוא לא מגן על הרגל, הוא לא בכלל הגזרה. ואין לנו אלא מה שגזרו."
• שיטה שנייה: יש להתחשב בטעם האיסור (כפי שמבואר אצל הרמב"ם) - מניעת נוחות והרגשת יחפות. לפי שיטה זו, כל סוליה המגנה על כף הרגל עלולה להיות אסורה, וכל סוליה שאינה מגנה מותרת. "זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת."

1. דעת המורה (ככל הנראה רב או פוסק):

• המורה, חסיד גדול של הרמב"ם, סבור שאין ללכת אחר הטעם במקרה זה. הוא טוען שהאיסור על נעילת מנעל ביום הכיפורים הוא מדרבנן, ובאיסור דרבנן אין לנו אלא מה שנגזר. "הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל."
• לפי דעתו, גם לפי הרמב"ם מותר להשתמש בנעליים שאינן מעור, אפילו אם הן מגנות על כף הרגל.

1. השאלה הספציפית על נעלי ניו באלאנס:

• השאלה המקורית נוגעת לנעליים עם סוליה סינתטית והיקף של עור בצדדי הרגל (לא מתחת לסוליה).
• על בסיס השיטה המקילה (המתחשבת רק בסוג החומר של הנעל), נראה שיש להתיר נעליים אלו מכיוון שהסוליה אינה מעור.
• אך עולה השאלה האם יש להתחשב בעור המקיף את רוב הרגל מהצדדים.
• הדובר משווה זאת למקרה של כפכף עץ עם רצועת עור קטנה מלמעלה להחזקת הרגל. הפוסקים התירו כפכף כזה (מבחינת איסור מנעל), למרות רצועת העור הקטנה, מכיוון שהיא נחשבת "בטלה במיעוט".
• לפי זה, אם העור בצדדי הנעל אינו מתחת לסוליה (שהיא העיקר במנעל לצורך הליכה יחפה), יש מקום להתיר את הנעליים, למרות כמות העור. "דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב."
• ולכן, ברמה העקרונית, נראה להתיר את הנעל עם סוליה סינתטית ועור בצדדים.

1. המלצה למעשה:

• למרות ההיתר העקרוני, הדובר ממליץ להחמיר ולא להשתמש בנעליים אלו, בדומה להמלצת המשנה ברורה להחמיר באופן כללי בנעליים שאינן מאפשרות תחושת יחפות, במיוחד בזמננו שישנן חלופות רבות. "אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה."
• ההמלצה להחמיר נובעת מהרצון להימנע מספקות ולנהוג בדרך של עינוי נפש ביום הכיפורים.

ציטוטים מרכזיים:

• הרמב"ם: "מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת הקרב וכיוצא בו סליחה לפני כן הלכה זן אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומות לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכך יוצא בהן וקורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש הוא מרגיש שהוא יחף."
• הרמב"ם (הסבר הטעם): "שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף."
• האור החיים: "אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפילו קו הקיב הכע וכיוצא בו אפילו של עץ ומחופע אור אסור אבל של גומי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר לתת בהם לשות הרבים ולא השמיט את דברי רבנו בעניין קושי הארץ."
• המשנה ברורה: "אבל של גומי בכל דבר שאינו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש... ויש מאחרונים שמחמירים בשל עץ אפילו אינו מחופה אור מדוע כיוון שהוא מגן על כף הרגל וכן יש מחמירים שלא לתת במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמנעל שלנו הוא מגן על הרגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחף ולו בכלל עינוי הוא ולפי זה הוא הדין חלש של גומה יש להחמיר והנה אף שאין למחות ביד המקלין אחרי שהשולחן ערוך ברוב אחרונים מקלין בזה מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה וללך בענפלות של בגד כנהוג."
• ההסבר על שתי השיטות: "שיטה הלכתית אומרת, לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה... לעומת זאת יש שיטה הלכתית שנייה מחירה האומרת זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת."
• דעת המורה: "הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל."
• ההשוואה לכפכף: "מאחרה הזו היא קטנה, היא מיעוט שמיעוט, רק נועדה להחזיק את הרגל בפנים ומאחר ובכפכף הזה אין הוא מעור אלא מעץ. התירו אסרו ללכת בכפכף כזה לא בגלל שהוא בכלל הגזירה אמרו שהוא נותן אופי של קלות דעת משהו כזה שכאילו במחב בית הכנסת כאילו איננו מרומם את בית השם והולך כאילו כמו בשפת הים אז יש מקום לחוש לדברים כאלה כי צריך לדעת איך ללכת בבית השם ולא עם כל סנדלים כאלה שמשתמשים בהם במקומות אחרים וכיוצא בזה אבל כאמור לא התייחסו לרצועת עור מלמעלה בגלל שהיא כאילו בטלה במיעות."
• העיקר במנעל הוא הסוליה: "דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב."
• סיכום והמלצה: "ולכן הוא אשר אמרנו ברמה העקרונית נראה להתיר את המנעל הזה אשר כאמור הסויה שלו עם חומר סינתטי אלא שיש בו אור מהצדדים ברגליים אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה."

מסקנה:

הדיון במקור מעלה שתי גישות הלכתיות מרכזיות בנוגע לאיסור נעילת נעליים ביום הכיפורים: האחת מתמקדת בחומר ממנו עשויה הנעל (רק עור אסור), והשנייה מתמקדת בתכלית הנעל - האם היא מונעת תחושת יחפות ומגנה על כף הרגל. למרות שעל פי הגישה הראשונה יש מקום להתיר נעליים עם סוליה סינתטית ורק עור בצדדים, קיימת המלצה חזקה להחמיר ולמנוע שימוש בנעליים שאינן מאפשרות תחושת יחפות ביום הכיפורים, כחלק ממנהגי העינוי של היום הקדוש