הנחת תפילין בתעניות

אחד המנהגים המבוססים בעיקר אצל מנהג יהודי תימן הוא שבכל התעניות מניחים תפילין במנחה, וכן הנהיגו כמה מן הקהילות בארצנו. אמנם במנחה של תשעה-באב נהגו כלל קהילות ישראל להניח תפילין.

שאל השואל ואמר, במה שונה תענית של תשעה-באב משאר התעניות, ועוד שרק יהודי תימן וקצת מן קהילות המזרח הנהיגו להניח תפילין בכל התעניות ושאר העם אינו מניח, וכי מנהג חדש הוא? או שמא איבדו אחינו בני העדות השונות את מסורת אבותינו. על כך נדון בפרק זה.

 

תפילין במנחה של תעניות

טרם אגע בנושא בו אנו עוסקים, ארצה להראות את חשיבות התענית עצמה שלא די רק באיסור אכילה ושתייה, אלא דווקא בהכנעת הלב לבורא יתברך, והכרה בחטאנו ווידוי על מעשינו, וכמובן התעוררות התשובה וקבלה לעתיד.

בדברי רבנו הרמב"ם לא מצאנו התייחסות להנחת תפילין במנחה של תענית, ולא שום עידוד לכך, וכ"כ בהלכותיו:

"וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה, אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ'וַיְחַל מֹשֶׁה' (שמות לב,יא). וּבְכֻלָּן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה, חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב".1

ולעניין תשעה באב כבר סידר לנו זאת בהלכות תפילה, וז"ל:

"בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּשַּׁחֲרִית קוֹרִין 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים' (דברים ד,כה) וּמַפְטִירִין 'אָסֹף אֲסִיפֵם' (ירמיה ח,יג), וּבַמִּנְחָה קוֹרִין 'וַיְחַל מֹשֶׁה' (שמות לב,יא) כִּשְׁאָר יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְעַנִּין עַל מַה שֶּׁאֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ - קוֹרִין בַּשַּׁחֲרִית וּבַמִּנְחָה: הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא 'וַיְחַל מֹשֶׁה' אַרְבָּעָה פְּסוּקִים, וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִ'פְּסָל לְךָ' עַד 'אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ' (שם לד,א-י)".2

יוצא אפוא, שאין שום מנהג וזכר בתעניות להנחת תפילין בדבריו של רבנו הרמב"ם. אך נראה לענ"ד שגם אליבא דרבנו הרמב"ם יש עניין בהנחת תפילין בתעניות כפי שנראה להלן.

 

וכ"כ רבנו הרמב"ם בהלכות תעניות:

" יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶן מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם, כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת וְלִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה, עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת; שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" (ויקרא כו,מ)".3

ע"פ פסיקה זו של רבנו הרמב"ם מובן מדוע דווקא בתעניות יש עניין מיוחד, היינו הנחת תפילין במנחה של תענית. זאת מתוך כובד ראש והרחקה ממחשבה בטלה בזמן הנחת תפילין, והרי אין יום ראוי יותר מן התענית שבו נהיה מעוטרים בתפילין שהן מביאות אותנו לדברי האמת והצדק. ע"פ הדברים הללו אנו מבינים את פסיקת הרמב"ם, וז"ל:

"קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין - קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה הִיא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם וְעַל זְרוֹעוֹ, הוּא עָנָו וְיָרֵא, וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אֶלָּא מַפְנֶה לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק".4

ויש עניין מיוחד דווקא בזמן התפילה, שהרי בזמן התפילה אין אדם יעבור עברה וזהו הזמן המיוחד שבו ראוי להתרכז בייחוד שמו של הקב"ה, כפי שמביא הראב"ע בפירושו על פרשת ציצית, וז"ל:

"...והפירוש השני כאשר העתיקו חז"ל, ובעבור שיש עדים נאמנים על הפירוש השני בטל הראשון, והם העתיקו כי זאת המצוה עם בגד שיש לו ארבע כנפיים והציצית הם הגדילים. ועוד אפרשנו. והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפיים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו, והמתפללים בטלית בשעת התפילה יעשו זה, בעבור שיקראו בקריאה שמע 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת', 'וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת', רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפילה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפילה לא יעשה עבירה".5

 

ועל כן מובן דברי הרמב"ם שדווקא הנחת תפילין בשעת התפילה, זה הזמן המעולה לה, ואע"פ שזמן תפילין כל היום, וכך פסק רבנו הרמב"ם, וז"ל:

"אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָתָן לְלָבְשָׁן כָּל הַיּוֹם, בִּשְׁעַת תְּפִלָּה יָתֵר מִן הַכֹּל; אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין - כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ ".6

 

יש לציין שמנהג תימן בהנחת תפילין בתעניות ככל הנראה לא תפס והשתרש, לפחות לא עד עליית היהודים ארצה. ארצה להביא את חקירתו של ידידנו הרב אהרן קאפח, שבדק ועמל לבדיקת מנהג זה בסידורי תימן הקדומים והחדשים שאין שום זכר למנהג זה, ואביא את דברי במלואם מתוך מאמרו 'תפילין במנחת התעניות – הטעם המסתבר', וז"ל:

"כבר שאלנו בתחילת דברינו, לאיזה טעם נהגו אצלינו בני תימן להניח תפילין במנחת התעניות. מתוך כך, שבתי התבוננתי וחקרתי אחר לשונות התכאליל בכתבי יד, כדוגמת המהדורה הבנויה על התכלאל הקדום שזמנו שנת רנ"ח – 1848 ואחרים כדוגמתו, שהיסוד להם הוא תכלאל מהר"י בשירי משנת שע"ח – 1618, שיצא לאור על פי העתקתו של הסופר הנוודקן הרה"ג שלום קורח זלה"ה משנת תרצ"ט – 1939, והידוע בשמו 'תכלאל קדמונים' וכן בתכלאל משתא-שבזי שזמנו שנת הת"ב – 1642, המשמשים מדגם מייצג לתכאליל שקדמום ובני זמנם, ולא ראיתי מי שהתעורר לכך בהוראותיו, והזכיר זמן הנחת תפילין במנחה.

אף סידורי הדפוס כדוגמת: 'עץ חיים' למהרי"ץ, הרא"ח נדאף בסדור 'תפלת כל פה', הגר"י קאפח בסדור 'שיבת ציון', לסדר מנחת עשירי בטבת, וכדוגמתו בשאר תעניות חוץ מתשעה באב, לא הזכירו הנחת תפילין.

בסדור 'שיח ירושלים', שהוא הרחבתו וגלגולו השני של הסדור 'שיבת ציון', שיצא לאור בהשגחתו ובעריכתו של הגר"י קאפח, נזכר שמניחין וחולצין ב'ולמען ירבו ימיכם', מבלי להתייחס למקור. תכלאל 'עטרת זקנים', כמנהג יהודי חבאן שבדרום מזרח תימן, בעריכתו של הרב שלום יצחק מעטוף, לא נזכרה הנחת תפילין, ומתוך צורת הדפוס ניכר שההוראות מופיעות שם, לקוחות מסדורים הדורכים והמעתיקים לשונות מהרי"ץ בפירושו 'עץ חיים' על התכלאל.

סדור 'כנסת הגדולה', שאמי, נוסח ספרד, בעריכת הרב יוסף צובירי תחת הכותר 'תפילת מנחת הצומות' כתב:

"למנחה, מוסיפים להניח תפילין כמו בשחרית",7 ולאחר מכן8 'כשמגיעים לכימי השמים על הארץ, עומדים וחולצין'. בסדר עשירי בטבת,9 תענית אסתר,10 שבעה עזר בתמוז11 כתב לשון מקביל לכולם: "למנחה, מניחים תפילין כמו בשחרית", וכמובן אף הוא לא נחת לטעמה. סדור 'שיח שפתותינו', בעריכת ר' שלמה עמיהוד הי"ו, כתב בסדר תפילת מנחה לארבעה צומות, שמניחים בסתם.

הנה כי כן, בכל המקורות שהבאנו לעיל, הן כתבי היד שהתעלמו מלהזכיר מנהג זה, והן סדורי הדפוס, לא נמצא מהם עד אחד שירד לשורש המנהג...".12

וכן כתב ד"ר משה גברא בספרו 'מחקרים בסידורי תימן' שאין אזכור מפורש על הנחת תפילין בתעניות, ואין שום שינוי בין ימים אלו לימי החול, וז"ל:

"בסידורי תימן הקדומים לא מוזכר כלל להניח תפילין שוב בתפילת מנחה, ואין כלל התייחסות להנחת תפילין, משמע, שאין שינוי בין הצומות לימי חול רגילים, דהיינו, מניחים תפילין בבוקר בלבד, כמו בכל יום חול רגיל, כרמב"ם. כך גם הבין ידידי הרב אהרון קאפח בדבריו על הנחת תפילין במנחה של ט' באב".13

 

יש לציין שמסתבר שמנהג תימן הקדום היה להניח תפילין בשחרית של תשעה באב כמו בכל יום, שהרי לא ראינו שום התייחסות ושינוי מנהגים בשחרית של תשעה באב, לא בעניין התעטפות בטלית ולבישת התפילין, ולא החלפת שירת הים בהאזינו, ולאי אמירת ברכת כהנים, ואין אמירת סליחות תוך כדי העמידה וכיוצא בזה.14

 

וכבר האיר את עינינו ד"ר משה גברא כאשר סקר בפנינו את השינויים שמהרי"ץ עשה בתקופתו, ושינה מנהג קדמונים, אפתח בפניכם את השינוי השני כפי שמובא שם:

"שינוי שני שערך מהרי"ץ הוא בנושא טלית ותפילין. בסידורי תימן כאמור, כתוב כי התפילה כחול(=כיום חול) ולא ציינו אף שינוי, משמע, שנהגו כמו בחול להתעטף בטלית ולהניח תפילין בשחרית. כבר ראינו לעיל,15 כי בסידורים החל מסוף המאה הט"ז החל לחדור המנהג שלא להניח תפילין בשחרית, ומנהג זה פשט מאוד בסידורי המאה הי"ח, ועל כן מהרי"ץ הושפע מהמנהג בימיו וכתב בגוף הסידור: 'ונוהגין שלא להניח תפילין', בפירוש הארוך יותר כתב:

'המנהג בכאן ללבוש טלית אלא שאין מברכים עליו... ולענין הנחת תפלין כבר פשט המנהג שלא להניחם, וז"ל הר"מ במז"ל (=הרב משה בן מימון זרכונו לברכה) פ"ה דתעניות ומקצת חכמים נוהגים שלא להניח תפלין של ראש עכ"ל. דמשמע מזה דמשום מנהג הוא, לא מדינא, דמדינא חייב... והרבה נוהגין להניח תפלין בבתיהם ולברך עליו ולקרות ק"ש ואח"כ חולצן והולך לביהכ"נ... וכן היה "מו"ז (=מורי זקני, הכוונה לסבו הדיין מארי צאלח)... וכן ראוי לנהוג.

יש לשים לב, כי מהרי"ץ לא מתייחס בנושא זה למנהג הקדום בתימן, וברור, כי המנהג בימיו הכריע. ניתוח דברי מהרי"ץ מלמד, כי העדיף ללכת בדרך של פשרה, שכן המנהג הקדום היה כמו בכל יום חול בציצית ותפילין בתפילת שחרית, כפי שמשמע מהרמב"ם, שכן הרמב"ם מציין שמקצת החכמים לא מניחים תפילין של ראש בלבד, ואף הם התעטפו בטלית והניחו תפילין של יד, משמע שרוב החכמים והמנהג הפשוט בימי הרמב"ם היה רגיל.

מצד שני, המנהג הפשוט בימי מהרי"ץ היה כשו"ע, דהיינו, שאין נוהגים בטלית ולא בתפילין כלל בשחרית לט"ב. ועל כן, בדרך של פשרה אימץ מהרי"ץ את דעת סבו וחכמים נוספים, להניח תפילין בבית בברכה ולקרוא קריאת שמע כדי לקיים את עיקר המצוה, ובבית כנסת להתעטף בטלית ללא ברכה ולא להניח תפילין כפי שהתפשט המנהג, ובמנחה טלית ותפילין בברכה".16

 

ברם, הרב שלום נגר הביא בספרו 'תשובות הרב קאפח' עמ' קסו שמנהג הנחת תפילין בתעניות הוא מנהג קדום, ושזהו מנהג תימן, וז"ל:

"ודע שמנהג עתיק וקדום זה מתקיים עד ימינו בני תימן אשר נהגו אבותינו להניח תפלין במנחה של תענית, אז אין ממהרים כשוטים לחלוץ תפילין למה נגמרה תפילת מנחה ויש שקיעה, ולצערי הרבה מבני עמינו כבר למדו מהן, ועושין כמותן, חשבו שזקני תימן שבאו מארץ חשוכה חומרית אך מלא אורה של תורה שהן אין מורידין עד כימי השמים על הארץ וחשבו שהם טועין. אך מנהגנו מאושש ומבוסס על אדני פז מנהג גאונים, ולא חששו לכלום מכל טעמיהם ומנהגיהן אשר לא סערום אבותינו, אלא מנהג שתי ישיבות כפי אשר כתבתי לעיל, וכן עיין הגהות מימוניות תפילין פרק ד ס"ק פ".17

 

והניף ידו בשנית הרב שלום נגר כאשר סיכם את דיני מצוות ציצית ומנהג תימן על כך, וז"ל:

"אנו בני תימן נהגנו כמנהג הגאונים ושתי הישיבות אשר בבבל, שבימי צום אשר אנו מניחין במנחה גם בגמר תפילת מנחה אין אנו מורידין את התפילין עד כימי השמים על הארץ, ואז אנו מורידים תפילין, ולא כאחינו הספרדים והאשכנזים שבגמר תפילת מנחה ממהרין להוריד את התפילין כמי שאחזו תזזית ותו לא, אבל מנהגנו מאושש ומבוסס על פי גאונים ועולם הישיבות שבבבל ולא נזוז ממנהגינו, ונשתה את המים הזכים מי גן עדן".18

וכ"ד הגר"י רצאבי לעניין הנחת תפילין בתעניות, שמנהג זה קיים ונשתמר בעדת תימן:

"אסור להניח תפילין בלילה,19 אלא אם כן נשארו מונחים עליו מבעוד יום. ובמנחה של תעניות שמנהגינו להניח אז תפילין, יש חולצים אותם בסיום תפילת מנחה מכיון ששקעה כבר החמה, ורבים משאירים אותם עד ק"ש של ערבית וחולצים כשמגיעים לכימי השמים על הארץ".20

ועוד העלה על הכתוב בעל ילקוט-משה שמנהג תימן הוא להניח תפילין במנחה של תעניות, ושיהודי תימן משמרים מסורת זו שנים רבות עד עצם היום הזה, וז"ל:

"מנהג יהודי תימן בתעניות להניח תפילין גם במנחה, שכיון שאין שכרות בצום, מן הראוי להניח גם במנחה. ונהגו שלא יחלצו את התפילין מיד בסיום תפילת מנחה, אלא בזמן אמירת המילים 'למען ירבו ימיכם' בקרית שמע של ערבית, והוא מנהג מאז תקופת הגאונים, ובידי יהודי תימן נשתמר עד עצם היום הזה".21

 

יש לשים לב שבעל ילקוט-משה סובר שהנחת תפילין בתעניות היא משום שאין שכרות, ואם אין שכרות ראוי לו לאדם להניח תפילין גם במנחה של תעניות, ושכן המנהג השמור עד ימינו ביהודי תימן.

הדבר מחזק את דברי רבנו הרמב"ם שתפילין זמנם כל היום, ועל כן ברגע שהוא יכול לשמרם ולהתנהג עמם בקדושה עליו להניח, ושאל השואל ואמר: האם על האדם שיודע ביום חול שאין הוא בשכרות להניח תפילין במנחה? וצ"ע.

וכ"כ הגר"י צובירי בפירושו לסידור 'כנסת הגדולה': "להניח תפילין בימי הצום גם בתפילת מנחה".22

וכן הוא מנהג יהודי עדן הקדום, שם נהגו להתעטף בטלית בשעת תפילת מנחה ובתפילין בתעניות: "מנהגינו להתעטף בטלית בתפילת מנחה, אמנם תפילין אין לובשים כי אם בתענית ציבור".23

אמנם, ע"פ יש לציין שלפי מהרי"ץ אין חיוב או מנהג בהנחת תפילין, שהרי לא הזכיר כלל וכלל את מנהג הנחת התפילין במנחה של תעניות. אך כפי שראיתי בדבריו של ד"ר משה גברא יש פתחון דרך דבריו של מהרי"ץ על ימי החול, שמשם אפשר להסיק על ימי התעניות, וכך כתב מהרי"ץ, וז"ל:

"טוב ונכון להדר ללבוש תפלין במנחה וכתב של"ה דף קי"ב ע"א שנתפשט המנהג בכל א"י ובכל מלכות ישמעאל להניח אפילו במנחה... גם אני הצעיר ראיתי מו"ז שהיה מניח דר"ת במנחה".24

 

ועל כך האיר את עיניי ד"ר משה גברא בדבריו על דברי מהרי"ץ, וז"ל:

"ברור, שדברים אלו מתייחסים לחול ולא לתעניות, מ"מ, יתכן כי דברים אלו יצרו השראה ועידוד להניח תפילין גם בתעניות...נמצאנו למדים ע"פ המקורות שבידינו, כי עד הסוף המאה הי"ח, היא תקופת מהרי"ץ, המנהג הפשוט בתימן היה להניח תפילין בארבע הצומות בבוקר בלבד, כמו בכל יום רגיל, ולא היה נהוג להניח תפילין במנחה. זהו מנהג תימן הפשוט והקדום, בהתאם לרס"ג ולרמב"ם.25 המנהג להניח תפילין אף במנחה הוא מנהג מאוחר בתימן, והחל להתפשט בדורות האחרונים בלבד, במאות הי"ט והעשרים".26

 

1 הלכות תעניות פ"ה ה"ה.

2 פי"ג הי"ח, וע"ע בעניין בהוספות בתשעה באה שם בפרק ב הלכה טז.

3 פ"ה ה"א.

4 הלכות תפילין, פ"ד הכ"ה.

5 במדבר פרק טו פס' לח.

6 הלכות תפילין, פ"ד הכ"ו.

7 חלק א', ת"א תשל"ו, עמ' תרכב.

8 שם, עמ' תרכג.

9 שם, עמ' תרכו.

10 שם, עמ' תרלב.

11 שם, עמ' תרלה.

12 מסורה ליוסף, חלק ג עמ' 100-99.

13 עמ' 621, יש לציין שהרב אהרן קאפח כתב בספרו 'מנחת אהרון' עמ' 87 בסוף הערה 56 שמנהגו להניח בביתו תפילין ולקרוא קרית שמע ופרשיותיה, וחולץ, והולך לבית הכנסת להתפלל שחרית בציבור, וכן בתשעה באב, וכך שמעתי רבים משוחרי משנתו של רבנו הרמב"ם שעושים כן.

14 ובעניין דברים אלו יש לעיין בספרו של ד"ר משה גברא, מחקרים בסידורי תימן, עמ' 733-732, שמביא שם את השינויים הרבים שחלו בתקופת המאה הי"ח, למשל בתכלאל בר-אילן 75 מהמאה הי"ז-י"ח, שמובא שם כך: "בכל הדפוסים בשחרית ט' באב אין לובשין צצית ולא תפילין בשחרית... אין נופלין אחרי התפלה אלא ס"ת" עיי"ש.

15 שם, עמ' 732-731.

16 שם, עמ' 734-733. מובא שם עוד שינויים בט"ב. לדוגמה הנושא של החלפת שירת הים בהאזינו, נטילת ידיים בבוקר שלדעת מהרי"ץ עד פרקי האצבעות כשו"ע, וכן שלדעתו אין לברך בבוקר ברכות 'שעשה לי כל צרכי' ו'המעביר שינה', עיי"ש.

17 הערה 98.

18 'תשובות הרב קאפח' חלק א', עמ' קעא סי' ה.

19 כתב איגרות משה, או"ח ח"א, ח, באדם שעובד מעלות השחר ועד שקיעת החמה, ואינו יכול להניח תפילין ביום. ראשית כל אינו מחוייב להפסיד את עבודתו בגלל המצווה, מכיוון שזה יותר מחומש. עליו להניח תפילין בלילה ולברך, ולסמוך על רבנו פרץ שמותר להניח לכתחילה בלילה. מה ששו"ע פסק שאין לברך מכיוון שעתיד להיות עם התפילין ביום, וכאן לא יוכל. ת"ח לא יברך שספק ברכות להקל, אך מי שאינו ת"ח אם לא יברך יזלזל במצווה, ולכן צריך לברך כשיטת רבנו פרץ.

20 שו"ע המקוצר סי' ט, סעי' ד, וע"ע מעיל קטון ס"ק ח, ובארות יצחק סס"ק לג.

21 פי"ג ה"ז.

22 עמ' תרכב.

23 אוצר מנהגי עדן, עמ' ז, מנהג יא.

24 סידור עץ-חיים עמ' פז, א.

25 לענ"ד ישנה הבנה אחרת בשיטת רבנו הרמב"ם, שדווקא יש עניין בהנחת תפילין במנחה של תענית ואפילו יותר מבכל יום.

26 מחקרים בסידורי תימן, עמ' 621.

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00