הלכות חול המועד ושמחה בחג

1. בימים טובים חייב אדם לענג את החג בקביעת שתי סעודות על הפת.

2. מצוות השמחה בחג ובמועד היא בבשר ויין אולם מי שלא רגיל בשתיית יין או באכילת בשר ואין הם גורמים לו שמחה, יקיים מצוות עונג ימים טובים בדברים ערבים לו שגורמים לו שמחה. ודווקא שמחת קודש, ולא יחליף את היין בשיכר ובדברים אחרים משכרים שעלולים להביא את השותה להוללות ושכרות ולא לשמחה בחרדת קודש.

3. דיני דבר האבד בחול המועד (פרק ז הלכות ב-ג) - מדברי רבינו ״יפסדו כל האילנות שבה״ משמע שהותרה מלאכה לצורך דבר אבד רק אם יש אובדן של הקרן, כלומר העצים ולא אובדן רווחים עתידי של פגיעה באיכות הפירות שיצמחו כתוצאה מחוסר השקיה במועד. כמובן שמלאכה שהותרה לצורך דבר האבד, היא בתנאי שלא כיוון מלאכתו למועד.

4. בהלכה ג מדבר רבינו על אובדן פירות - זתים וענבים ולכאורה מדוע זה הותר? האם זה לא אובדן רווחים? והתשובה, כאשר הפירות קיימים, אזי אובדן הפירות (זתים וענבים) מהווה אובדן של הקרן שהותרה עשיית מלאכה במועד כדי להצילם, אולם כאשר מדובר על פגיעה באיכות של פירות עתידיים, הרי זה אובדן רווחים שלא הותרה בגינם עשיית מלאכה במועד.

5. במידה ויש פגיעה חלקית בשווי הקרן זה נחשב דבר האבד שהותר בגינו עשיית מלאכה.

6. במקרה ויש אובדן ברווחים, הרי כל מלאכה שמקורה בשבת ובחג באיסור דאורייתא (כגון השקיה) הרי היא אסורה במועד לצורך הצלת הרווחים, ואילו מלאכה שמקורה באיסור דרבנן מותרת במועד בשל אובדן רווחים.