המנהג שאין נפילת פנים בערב יום הכפורים

1. שאלת נפילת אפיים בערב יום הכיפורים:

• הדובר פותח בשאלה מדוע אין אומרים "נפילת אפיים" ותחנונים לא באשמורת ולא בתפילת שחרית בערב יום הכיפורים, בניגוד לערב ראש השנה. הוא מצטט את דברי ה"מעריץ סידורו עץ חיים" שטען כי אין נופלים על פניהם משום שערב יום הכיפורים נחשב ל"יום טוב גמור".
• ציטוט: "'יום טוב גמור הוא' כלומר מריץ עצמו מרגיש שיש כאן מה משהו קצת לכאורה קשה שהרי בערב ראש השנה הוא אמר שנופלים על פניהם באשמורות ורק בשחרית לא ואילו כאן הוא אומר אין נופלים על פניהם לא באשמורת ולא בשחרית ותרץ ואמר כיוון שערב יום הכיפורים נחשב ליום טוב גמור."
• הדובר מסביר כי הביטוי "יום טוב גמור" אינו מתייחס להגדרה ההלכתית המלאה של יום טוב (שכן אין איסור מלאכה ואין קידוש), אלא לכך שמדין תורה מצווה לאכול ביום זה, כהכנה לצום. הוא מזכיר את האמרה "כל האוכל בערב יום הכיפורים בתשיעי מעלה עליו בכתוב כאילו צם תשעי ועשירי".
• הוא מביא את קושייתו של מורי דוד, נכדו של המעריץ, אשר תמה מדוע ביום הכיפורים עצמו אומרים תחנון ונופלים על פניהם בכל התפילות, ואילו בערב שלו לא. הוא מציין את ההיגיון שבשבת, בה אין אומרים תחנון, ולכן גם במנחה שלפניה לא אומרים, אך ביום הכיפורים עצמו התחנון נאמר תמיד.
• ציטוט: "פלא הרי ביום שבת שאין אומרים תחנון אז ממילא גם במנחה של פניו לא אומרים תחנון אבל יום הכיפורים עצמו כל הזמן אומרים תחנון אפילו בערב אפילו בלילה אומרים תחנון ערבית שחרית מוסף מנחה נעילה כל הזמן אומרים תחנון אז מה שיך לומר שמנחה שלו לא יאמרו תחנון וכל שכן בול שכן שחרית שלו וכל שכן באשמורת כך הוא מקשה."
• הדובר מציג את תשובתו של מורי דוד, אשר נכנע לדברי סבו (המעריץ) וטען שהטעם לכך הוא שמדין היה ראוי לאכול ולהתענג ביום זה כי הוא יום טוב, ולכן מקדימים את האכילה בתענוג, ולכן לא אומרים נפילת אפיים. הוא מציין כי הסבר זה אינו מיישב לחלוטין את הקושיה.
• הוא מזכיר את דברי מורי שמעון סלוח, המוציא לאור של סידור "עץ חיים", הטוען כי המקשים לא עינו בדברי המעריץ בתשובה בחלק ג' סימן קנ', שם המעריץ מביא טעמים אחרים לאי אמירת "צדקתך" ונפילת אפיים.
• הדובר מדגיש את הקושיה החזקה יותר השנה (תשס"ח) שיום הכיפורים חל בשבת קודש. הוא מציין שגם ביום השבת עצמו נופלים על פנינו בגלל יום הכיפורים, דבר המראה את גודל ההכנעה הנדרשת.
• ציטוט: "מה יש לנו יותר גדול מכך כדי להראות איך בגלל יום הכיפורים שצריך להראות הכנאה לפניו יתברך? הכל נטחה מפני הדבר הזה. הכל נטחה."
• הוא מזכיר כי בראש השנה שחל בשבת לא נהגו לומר "אבינו מלכנו", אך כיום אומרים זאת, דבר המצביע על סתירות במנהגים.
• הדובר מביא את דברי רבנו בהלכות תפילה, פרק חמישי, הלכה טו', הקובע שאין נפילת אפיים בשבתות, מועדים, ראשי חודשים, חנוכה, פורים ובמנחה של ערבי שבתות וימים טובים. הוא מציין כי למרות זאת, בגלל יום הכיפורים, נופלים על פנינו גם בערבית של שבת זו.
• לסיכום נקודה זו, הדובר מציין שלמרות שלפי הדין היה ראוי ליפול על פנינו גם באשמורת של ערב יום הכיפורים (בגלל ההכנה ליום הכיפורים שחל בשבת), בפועל לא נוהגים כך, בין היתר בגלל דברי המעריץ ומחשש למחלוקת, למרות שהדבר מעורר קושי הלכתי. הוא מדגיש את חשיבות השלום.

2. מנהג ההתעטפות בטלית מבעוד יום:

• הדובר מציין כי אפילו אשכנזים וספרדים כותבים בספריהם שמצווה להתעטף בטלית בערב יום הכיפורים ולברך עליה מבעוד יום.
• ציטוט: "אפילו אשכנזים אפילו הספרדים כותבים בספריהם שהיום מצווה להתעטף בטלית מבעוד יום ולברך עליו ולברך עליו."
• הוא מתאר את מנהגם הקבוע של בני עדות המזרח להתעטף בטלית מהבית לבית הכנסת בכל שבת, יום טוב וראש השנה, ומברך על כך שעתה גם בני עדות אחרות מצטרפים למנהג זה בערב יום הכיפורים.
• ציטוט: "אנחנו מנהגנו כל שבת לא רק ביום הכיפורים כל שבת כל יום טוב כל ראש שנה שאנחנו עטובים בטלית מן הבית עד לבית הכנסת עכשיו ברוך השם הם חוברים אלינו כל עמך בית ישראל, כל עמך בית ישראל יוצאים עטופים בקליטות מבתיהם לבתי כנסת ממש כמלאכי השרת."
• הדובר מעודד לפרסם מנהג זה כדי ש"נוכל כולנו להיות מלאכי השרת ולזכות בהשראת שכינה על מנת שנוכל להטהר". הוא מציין שניתן לראות זאת בבני ברק וירושלים, שם כולם יוצאים עטופים בטליתות בערב יום כיפור.

3. ענייני חשבון נפש ובקשת סליחה:

• הדובר מדגיש כי כל אחד צריך לעשות חשבון נפש, לזכור למי הוא חייב ולפרוע חובות.
• ציטוט: "היום כל אחד ואחד ישום את עצמו ימות עצמו את מי הוא עליו למי הוא חייב על מנת לפרוע חובות על מנת לסלק עוש קים על מנת לבקש סליחה."
• הוא מזכיר שהקב"ה אינו מכפר לאדם עד שיבקש סליחה מחברו.
• ציטוט: "והקדוש ברוך הוא איננו מכפר לנו אלא אם כן נבקש סליחה מחברנו."
• הדובר מבקש באופן אישי סליחה מכל מי שנפגע ממנו, ומבקש ממי שחייב לו להזכיר לו. הוא פונה גם למי שמתבייש לבקש סליחה ממנו ומבקש את מחילתו.
• הוא מסיים באיחול שהקב"ה יחון, ימחול ויסלח לכל.

4. סעודה מפסקת:

• הדובר מזכיר כי יש לסיים את הסעודה המפסקת.

במסמך זה הודגשו שאלות הלכתיות הנוגעות למנהגי ערב יום הכיפורים, במיוחד סוגיית נפילת אפיים, וכן חשיבות מנהג ההתעטפות בטלית. כמו כן, הודגשה חשיבות עריכת חשבון נפש ובקשת סליחה לקראת יום הכיפורים.