היש אסור להעביר המעדר מיד ליד, בעת כיסוי הקבר בעפר?

חוברים את הנפטר ומכסים בעפר את הקבר. כידוע אנחנו עדים לאחרונה שבשעה שאנחנו צבים ליד הקבר והמת מובא לקבר, מכריזים חברה קדישה שהנה המעדר נמצא. מי שרוצה מצווה לשתתף בכיסוי הק ומזהירים בשער בת רבים שלא להעביר את המעדר מיד ליד, אלא יכול האדם לחסות כמה פעמים במעדר, ישאירו וחברו יתקח מאליו ולא יעביר מיד ליד. והשואל שאל מהוא טעם המנהג הזה? בהם האם אבותינו נהגו במנהג הזה? ובכן זהו מנהג מאוחר שאחרונים הנהיגו אותו ותייחסו אליו בוודאי וודאי אין לו זכר לא בתלמוד לא בגאונים ולא בראשונים אלא אנחנו מוצאים אותו בספר מעבר יבוק שהוא ספר קבלי שמביא הרבה לחתים הרבה מנהגים אשר הם אשר הם מתייחסים לענייני אבל ולענייני קבורה. והוא מתייחס גם אל המנהג הזה וטוען שאחד הטעמים למנהג הזה הוא מה שכתוב בגמרא במסכת מועד קטן דף יח עמוד א' ושם נאמר שפנחס אחיו של מר שמואל התרע במלתה כלומר נפטר עליו יכירו על שמואל למי שאל טעמה מנה שמואל נכנס אל פנחס אחיד האבל למי שאל טעמה מיני חזינה לטופר דהבו לפם ראה שמואל שהציפורניים של אחיו פנחס גדולות אמר להמי לא שקלתהו למה אתה לא גוז את הציפורניים אמר לה פנחס האבל השיב לשמואל אחיו איבדידה הבאה היא מזלזלת בכולי הה אם אתה היית אבל האם היית מזלזל בכבוד יקירך והיית גוזל ציפורניים בזמן האבלות על הדבר הזה נאמר בגמרא שפנחס לא היה צריך לומר כך לאחיו שמואל והגדירו את הטעות הזו בלשון המליצית הבאה ה כשגגה שיצאה מלפני השליט. כלומר פנחס הוא אדם גדול בתורה, הוא שליט בתורה, אבל שגג שגה שאמר לחב שמואל, אם אתה היית אבל האם ככה היית מזלזל ביקיר שלך? מדוע שגג שמואל משום שמספרת הגמרא ואתרעבה מלתה בדשמואל בשמואל. כלומר לאחר מכן כן, נפטר יקיר לשמואל ואז יחסו את הפצירה הזו שנפטר יקיר לשמואל למה שנפלט מפיב של פנחס. שהרי יש מה שנקרא ברית קרותה לשפתיים. כלומר אם אדם מוציא מפיו דבר רע, אולי גם אפילו דבר טוב, אז זה עשוי עלול. להתגשם. באמת תוצאה מכך המעבר יבוק מוכיח מכאן שלא מעבירים את העת או את המעדר שבו מכסים את הקבר מיד ליד כי על ידי זה הוא כאילו מעביר נו עכשיו אתה מעביר לו את הצרה מיד ליד אז כדי שלא יראה שהוא מעביר לו את הצרה מיד ליד אז לכן נמנעו מלעביר והשאירו את המעדר. כל מי שירצה יקח לבד. באמת בגמרא במסכת א מועד קטן הם לא הסתפקו בכך. מספרת הגמרא שמה האם פנחס אין לו את הגדר ברית קרותה בשפתיים? זאת אומרת האם פנחס לא חושש לעניין הזה של ברית בן קרות השבתיים והתוספות גם שואלים וזה המרשה כבר מביא למה הביאו את הפסוק ברית קרותה לשפתיים למה לא הביאו את הגמרא אל יפתח פיו לשטן אז אפשר לומר שברית קוטה לשטיים זה בין לטובה בין לרעה ואלפתח תיב לשטן זה לדברים רעים בין כך ובין כך מורי ורבותיי לא רבנו ולא הרבה ראשונים וגונים לא הביאו להלכה שאסור לאדם לפתוח טב לשטן. לא הביאו להלכה שצריך להיות אדם זהיר במ שהוא מדבר מתים. בוודאי שזו המלצה שטוב שאדם יהיה שקול בדבריו מימושי בדבריו זהיר שלא יגיד אם היה קורה לך כי עלול זה שומע עלבגע מה אתה מאחל לי? זה הנקות בין הבריות אבל כאן זה נפש שכאילו בגלל שהוא אמר כך קרה והשאלה האם זו כוונת חז"ל כשאמרו את הדברים האלה שבאמת קבעו מה שאדם אומר לזולתו זה יעשה? או שמה חז"ל חשבו שבני אדם עלולים לחשוב הוא אמר לי דבר רע אולי זה יתגשם, אבל לא בגלל שהם קבעו שבאמת אם אדם מוציא משהו בשפתיו אז השם אכן יבצח את זה. כאילו הקדוש ברוך הוא קבלן ביצועים לאותם דברים שבני אדם אומרים, אלא איך בני אדם ישמעו ויגידו מה הוא אומר לי דבר כזה? הוא כאילו מחל לי דבר כזה ועלוים להפגע או אולי גם יש שכבה של בני אדם שממש חושבים וואי אם הוא אמר לי דבר כזה, עלול להיות לי דבר כזה. אבל כאמור, הראשונים לא הביאו את זה להלכה, רק האחרונים הביאו את המנהג הזה. ואז נשאל את השאלה למה הראשונים לא הביאו את זה להלכה? באמת רבותיי, צריכים לדעת שהדברים האלה התייחסו אליהם חכמי ישראל ברמה של מן דכדינן בהדה מן דלא כפיד לא כבדינן בהדה ובאמת איך מתייחסים לדברים שבני אדם מקפידים עליהם האם צריך להכריז בשער בת רבים ולומר שמעו אסור לעשות כך וכך כי עלול להיות נזק מהדבר הזה ניקח את מנהגי המנהגים של ימי הסירה שלא מתחתנים וכ יוצא בזה והתייחסו לכך בגלל שמתו תלמידי רבי עקיבא 24,000 זוגות מפסח עד עצרת והגאונים הביאו את המנהג הזה שלא מתחתנים בגלל הדבר הזה וכל הגאונים אומרים אם בא לשאל אין מורינו לעשות כן אורויה לא מורינם הגונים אומרים והולכים בשער בת רבים ואומרים אסור להתחתן בימי בן הסבירה כמו שבימינו עושים אלא אם בא ושואל כבוד הרב להתחתן בימים האלה אין מורינו לעשות כן מחר ומקפיד מיקה תכבדינן בעדה מסיימים הגאונים ואומרים ואם קפץ וקנס לא שאל הלך בצי המעשה והתחתן אין עולשין אותו כי לא מדובר בדין אלא מדובר בהתייחסות ביחס לעניין כזה חושש שמה מידת הדין תוחה יש כאלה שפרשו שזה מדני אבל שבורא הלקת הביא שזה מדין מנדק כדינם בעדיבר עמד על כך מעריץ בשאלות תשובות פעולה צדיק חלק ב עו שזה עניין של מדק מתכבדנן בעדה ולכן הגונים לא היו מורים את זה ברבים כי לא מורים הנהגות כאלה ברבים לא מפורשמים אותם לא לא מרבים יותר את המעגל של בני אדם החוששים. אלא אם בני אדם יודעים איזה סיבה זו אחרת ובאים לשאול אז אין לו לעשות כן. ואם קבץ וקנס אין עוון שנותו. כי מה בכך? כך חז"ל רבותיי התייחסו או יותר נכון הגאונים והראשונים התייחסו למנהגים מסוגל. ובאמת רבותיי בגמרא מועד א בגמרא תענית דווקא עמוד ב לגבי מנהגים הלכתיים דהיינו חכמי ישראל נחלקו להלכה נוסעים כפיים בתענית או לא נוסעים כפיים בתענית ונאמרו דעות שונות אדיי נאמר בגמרא בכו עמוד ב בתעמיד אמר רבי יהודה הלכה כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר ורבא ורבא אמר מנהג כ רבי מאיר מה בין הלכ רבי מאיר מה בין נהגו העםק רבי מאיר מה בין מנהג רבי מאיר מנדה אמר הלחק רבי מאיר דרשינ בפרקה כיוון שהכריאו הסנהדרין הלכת רבי מאיר אומר רש"י דרשינן לה בפרקה הלכת רבי מאיר דבאנן דלקום כבטה עלמה כיוון שחרי הלכה בסנהדרין ככה מפרסמים כי רוצים שאכן יתנהגו כמו ההלכה מנדה אמר מנהג מדרש לא דרשינן אוריה מורינן כלומר אם רק לא חריאה הסנהדרין עוד לא הספיקו להכריאה אבל המנהג הוא רבי מאיר התפשטה הלכה כמו רבי מאיר אז לא דורשים את זה ברבים הרב לא מיוזמתו לא בא ואומר את ההלכה רבי מאיר כי לא אחראיו בסנהדרין אבל אוריה מורינם כל רבי מאיר איעטו לקמן אז אומרים להם ככה ההלכה אבל בפרקלו דרשינם דלא דלא כשהית כולו להה ותביא הלכה כ רבי מאיר ומן דאמר נהגו נהגו העם לא מנהג אורו יהיה לו מורינן יעבד עבד כלומר מה זה נהגו אומר רש"י ומנדה אמר נהגו משמע הן נהגו מעליהן בלי צון מרעי אבל אינו עיקר הוא מנהג משמע תורת מנהג יש בדבר הוא מנהג כשר הוא אז אם זה נהגו מאליהם ככה כ רבי מאיר אפילו לא מורים ככה, לא רק לא דורשים ברבים, אלא הם נשאלים לא מורים ככה. תראו, זה מדובר רבותיי מנהגים הנכתיים, לא מנהגים הנהגיים אלא הלכתיים וכל כך שמעו לב מה צריך לפרסם מיועזמתו של הרב, מה צריך להשיב כשהוא נשאל, מתי הוא צריך להתחמק כשהוא נשאל ויש מדרגעו מדרג וכאן פושטת תופעה שכל אדם שיודע על ג מסוים מפרסם את זה ברבים כאילו זו הלכה ובני אדם כבר נרעדים ולא זו בלבד אלא אם מישהו יעז למסור את המעבר מיד ליד ליד הקבר מיד יגיד לו לא לא לא כאילו מי יודע מלאך המוות עומד כעת נצב מיד באיש שעתה ואם חס וחלילה הוא יטריץ עלולים לזרוק אותו אל הקבר ולכן רבותיי המנהג הוא מנהג אבותינו לא זכרו את המנהג הזה בשום ספר מספרי יהודי תימן לא נזכר המנהג הזה והמנהג הזה לא מחייב אותנו. זה לא אומר חס ושלום רבותיי שתעמדו ליד הקבר ותטרישו חס ושלום. אמרו לכם שכך תתנהגו כמו כמותם. למה הם רגישים לזה? אל תשנו. אבל מספיק שתדעו שתדעו את הטעם ותדעו גם כן אם תשנו יש סקנה שתקברו. לכן היו זהירים רבותיי שבדברים האלה טוב דעת אבל לא להגיע לרמה של להוסיף דעת להוסיף מחור רבי חמ