האם ישנו איסור מקביל ל-"אותו ואת בנו" גם בעופות?

מסמך תדרוך: ניתוח המקור "הטקסט שהודבק" בעניין מצוות "שילוח הקן"

תאריך: 27 באוקטובר 2023 נושא: ניתוח שיטות שונות במצוות "שילוח הקן" על פי "הטקסט שהודבק" תוך התמקדות בדעת הרמב"ם והשוואה לדעות אחרות.

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (מצוטטים כלשונם).

מבוא: מסמך זה מסכם ומנתח את הנושאים העיקריים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הקטעים שסופקו, העוסקים במצוות "שילוח הקן" (לא תיקח האם על הבנים) ומצוות "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך". הניתוח מתמקד בעיקר בגישתו הייחודית של הרמב"ם למצוות אלו, הסיבות לשילובן בהלכות שחיטה במשנה תורה, וההבדלים בין גישתו לגישות אחרות המובעות במקור.

נקודות מרכזיות ורעיונות עיקריים:

1. מהות האיסור "לא תיקח האם על הבנים":

• המקור פותח בשאלה על דין אדם שמוצא קן ציפור עם אם וגוזלים, והתורה מצווה שלא לקחת את האם על הבנים. זהו הלאו הראשון במצווה זו, ולאחריו מגיעה מצוות העשה של שילוח האם ולקיחת הבנים.
• הרמב"ם, בספר המצוות (לא תעשה רנד), מפרש את האיסור כאיסור לקחת את האם עם האפרוחים יחד בעת הציד: "ורבנו בספר המצוות בלבן שן ד כותב שהוזרנו מלקחת כן העוף בכללותו בעת הציד האם והת רוחים והוא אומרו התעלל לא תיקח הם על הבנים כלומר ש רבנו מפרש לא תיקח על הבנים עם הבנים". פרשנות זו שונה מההבנה הפשוטה של האיסור כאיסור לקחת את האם מן הבנים.
• גדולי הפרשנים כגון רב סעדיה גאון, אבן עזרא והרשב"ם תומכים בפרשנותו של הרמב"ם שהאיסור הוא על לקיחת האם עם הבנים: "ובאמת רבנו סעד הגאון שם בתפסיר מפרש את העל עם וכן אב עזרא וכן הרשבם כל גדולי הפשטנים מביאים את זה ע".
• הרמב"ם בהלכותיו (הלכות שחיטה, פרק יג, הלכה א) מדגיש שאף אם לקח את האם על הבנים ושחט אותם, הבשר מותר באכילה, אך הוא לוקה על השחיטה: "ורבנו גם בהלכה בפרק 13 שעיתה הלכה ראשונה כותב הלוקח הם על הבנים אושחתן לא אושחתה אושחתן הבשר מותר באכילה ולוקע על שחיטתם שנאמר לא תיקחם על הבנים כלומר לא מתבעיה שאם אדם תולש את האמא מן הבנים ולוקח אותה שודאי ודאי הוא עבר על איסור בגלל התחבירות. אלא גם אם האדם לוקח את כל הכן בכללותו, את האם ואת הבנים ושוחט אותם, זה מקביל לו לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד".

1. מיקום הלכות שילוח הקן בהלכות שחיטה במשנה תורה:

• המקור מעלה תמיהה מדוע הרמב"ם הביא את הלכות שילוח הקן דווקא בהלכות שחיטה: "רבנו הביא את הלכות של לוח הכן בהלכות שחיטה. ודבר זה כבר אומר דרשני. למה רבנו הביא את ההלכות הללו בהלכות שחיטה?".
• התשובה לכך, על פי המקור, נעוצה בתפיסה עמוקה של הרמב"ם שמצוות אלו, יחד עם דיני שחיטה נוספים (כגון איסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד וכיסוי דם), נועדו לחנך את האדם למידת הרחמים ולמנוע אכזריות: "דברים אלו מוסברים במורא נבוכים ו רואים שרבנו אמת לעצמו ערכתים אמוניים השכבתיים גם במבנה ובעריכה של המשנה תורה למרות אותו ספר הלכתי טהור כי מי שפותח את הלכות שחיטה רואה שרבנו כותב יש בכלל חמש מצוות שלוש יש מצוות עשה ושתיים מצוות לא תעשה וזהו פרטן משל עשה לשחוט ואחר כך יאכל ואחר כך יש לו שלא לשחוט אותו ואת בנו ליום אחד ואחר כך יש מצוות עשה לחסות דם חייו העוף ואחר כך שלא לקח האם על הבנים ויש מצע לשלח האם אם לקח על הבנים אז מילא מצוות עשה של שחיטה זו בעצם המצווה שבגינה באו לכות שחיטה כמו כן הלב שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד זהו פרט מפרטי דיני שחיטה לכן גם כן מקומו ברכות שחיטה גם מצוות עשה לכסות דם חייו עוף שוב זה דין מדיני השחיטה שצריך חסות הדם אבל דווקא דם חיה בעוף לכן הוא נכלל כאן אבל הצירוף הזה שלא לקח האם על הבנים ולשלח האם עם לקחה על הבנים אומר דרשני היון במורה מלמד שכל המצוות האלה כולם המחנה המשלטב שלהן הם חינוך האדם כל מהשפחות להתאחזר וכל מה שיותר לחנך את עצמו לרחמים זה בעיה".
• עניין זה מודגש בהקשר של הקשר הטבעי והרגשי בין האם לצאצאיה, אפילו בקרב בעלי חיים, ולכן לקיחתם יחד גורמת צער רב לאם, והאדם מצווה לחוש זאת ולהימנע מאכזריות: "כיוון שרבנו אומר במורא שהקשר בין אמא לצאת הוא קשר טבעי דמיוני טבעי אפילו אצל אמא בסבדם לוקח אצל בעלי החיים קשר טבעי ולכן כשלוקחים את האם ואת הבנים הם על בנים רותשה אז הכאב הוא עצום מאוד של האם על הבנים וצריך האדם לחוש את הדבר הזה ולהיות לרשן את עצמו לא לתאחזר אז יוצא יותר משרבנו הביא את ה את העניין הזה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד בהלכות שחיטה כדין מדינה שחיטה הוא הביא את זה שוב במסגרת אותם לוים ומצוות שמחנכים את האדם להיות פחות אכזרי וכן של כחאם על הבנים אין ספק שיש כאן חינוך האדם לא לתאחזר ולכן רבנו מביא את זה כאן בגלל החינוך של האדם לא לתחזר".
• אף מצוות השחיטה עצמה, לפי הרמב"ם, נועדה לא רק להתיר את הבשר לאכילה, אלא גם לצמצם את האכזריות כלפי בעל החיים: "אז יוצא שמצוות העשה של שחיטה היא בעצם לא רק מצירה את הבשר לאכילה אלא היא לוקחת חשבון את העובדה של בני אדם. אוכלים בעלי חיים. אז אומרים לפחות לפחות תעשה את זה בדרך שהיא פחות אכזרית. אז יוצא שהמצווה הזו יש בה כאן פן חינוכי מוסרי שלון עצמי פחות תחזרות ויותר עידון. וכך לא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד".

1. מצוות העשה של "שלח תשלח":

• הרמב"ם רואה במצוות "שלח תשלח" מצוות עשה שנועדה לתקן את הלאו של "לא תיקח האם על הבנים": "רבנו רואה במצוות עשה הזו שלח שלח כל ניתק לעשה אומר רבנו וכן כל וכן אמתה קודם ששלחן הל לוקה ואם שלחה אחר שלכחה פטור וכן כל מצוות לא תעשה שנתקע לעשה חייב לקיים עשה שבא ואם לא קיימו לוקה". כלומר, אם אדם לקח את האם על הבנים בניגוד לאיסור, עליו לשלח את האם כדי לתקן את מעשהו.
• על פי הרמב"ם, אם אדם מוצא קן ציפור שאינו מפריע לו, אין עליו חובה ליזום את שילוח האם. החובה מתעוררת רק אם הוא טעה ולקח את האם על הבנים: "לכן רבנו יאמר עם כל הכבוד גם במזדמן לא תיקע בו יד אם זה לא מפריע לך לא תגע בו יד תן לה במנוחתה תשאיר אותה ורק אם טעית ולקחת את ההם על הבנים שלחת שלחתם ואת הבנים תיקח לך".
• בניגוד לגישת הרמב"ם, דעות אחרות, כפי שמובא בפתחי תשובה בשם החוות יאיר והרשב"א, רואות במצוות "שלח תשלח" מצוות "קום ועשה" שיש לקיימה כאשר מזדמן לאדם קן ציפור, גם אם לא הפר את האיסור "לא תיקח": "אבל מרן בשולחן ערוך לא הביא את זה כמשגרת כשיטה של לו הניתק לעשה ואין פלא שאחרונים פתחי תשובה בסימן רציב סעיף קטן א' נאמר עיין בתשובת חבת יאיר שנשאל אם כאשר יקרא כאן ציפור לפני איש בשדה אם מחוייב על כל פנים לזכר להזדק לה לשלח את האם או רשאי ללך לדרכו ולא אמרה תורה שלח שלח רק אם רצה לקח בנים וחתב אחבות העיר דברי התוספות גביעיה שני סדרי ביצים זה על גבי זה הוא באבא שלך וכולי מוכח שאינו מחוייב לטפל אך אין דברי התוספות מוכרחים כלומר דברי התוספות פעמים מדברי רבנו אבל החבוד העיר אומר אך דברי התוספות אינם מוכרחים יותר נראה כפירוש הרשבא דהיינו שתזדק לה קח את האמת שלח כי מצב שלוח דיברה הגמרא משמע וחייב לטפל ואמר יכול לחזר בהרים וכולה כי יקרא מורע וכולה ואם כן נהי דמעץ שלא יחזור בהרים כלומר לא צריכו אותו לחזר בהרים מכל מקום במאורה כלומר אם מזדמן משמע ורא מייעלה להזכק להומר רק לחזר בהרים לא חיובו אותו אבל מזדמן לו כן ציפור הזדמנות קיים מצווה שלח שלח את האם כך אומר החברות יאיר ותכם נמשיך אבל רבנו יחה את כל הדברים האלה יאמר גם כי יקרה גם כי יקרא כן ציבור בהזדמנות גם על זה הדבר הראשון שהתורה צבתה זה לא שלח תשלח מה הדבר הראשון שהתורה הזהירה לא תיקחאם על הבנים ורק לאחר מכן כתבה שלח תשלח לכן רבנו יאמר עם כל הכבוד גם במזדמן לא תיקע בו יד אם זה לא מפריע לך לא תגע בו יד תן לה במנוחתה תשאיר אותה ורק אם טעית ולקחת את ההם על הבנים שלחת שלחתם ואת הבנים תיקח לך אבל חבת העיר לא כך מפרש אלא זה מצווה של קום ועשה זדמן לך כן קח את האם שלח אותה".
• ישנן גישות המפרשות את המצווה כבעלת טעם סודי, כגון טעם הזוהר המראה בהם סמל לבינה, ונטילת האם מהבנים פוגעת בסדר העולמי ומעכבת את התולדות: "ובפרט לטעם הזוהר היין שם שהכוונה בטעם הזוהר הוא שראו בהם כמסמל את הבינה ואז נטילת האם על הבנים, נטילת האם מהבנים באה ומראה שבעצם האדם צריך להיות נבון ולהתבונן שעיקר העיקרים זה התולדות והיינו מצוות מעשים טובים זה מה שהביא אותו לחי העולם הבא היו כאלה שאמרו שהם נפילתה מן הבנים זה גורם לצער גדול מאוד והצער הזה צריך כאילו לעורר את רחמי השכינה עלינו אז בגלל זה הם רואים במצווה הזו מצווה של קום ועשה. אם כבר נקרא לפניך כן ציפור, קום ועשה ותשלח את ה את האם על הבנים".

1. השלכות אי קיום מצוות השילוח על פי הרמב"ם:

• לפי הרמב"ם, אם אדם לקח את האם על הבנים ועבר על הלאו, אך לא תיקן את מעשהו על ידי שילוח האם (למשל, האם מתה), הוא לוקה כמו על כל לאו: "אבל אם טעה האדם ולקח את הם על הבנים לא מבעיה אם לקח את הם מהבנים אלא אפילו אם לקח את הם עם הבנים מתוך מחשבה לשוחתן כולן ביחד עבר עבירה והעבירה הזו יש לה עונש על תנאי מה הוא העונש על תנאי? אם תיקן את הלו הזה על ידי שלח שלח, אז הוא פטור מהמלכות. אבל אם לא תיקן ולא יוכל לתקן, כגון מתה האם, הוא כן לא יכול לשלח אותה, ילכה או אם ארע משהו שכבר לא יכול שליח אותה, כיצאת כנפיה בחיוצה בדברים האלה, ילכה כי כבר סוכלה האפשרות שהוא יתקן את הלו על ידי שילוח ואז הוא לוקק כמו כל לו. זו שיטתו של רבנו".

סיכום: המקור "הטקסט שהודבק" מציג ניתוח מעמיק של מצוות שילוח הקן, תוך התמקדות בדעת הרמב"ם. הרמב"ם מפרש את האיסור "לא תיקח האם על הבנים" כאיסור לקחת את האם עם הבנים יחד, ובניגוד לדעות אחרות, הוא רואה במצוות "שלח תשלח" מצוות עשה הבאה לתקן את הלאו בדיעבד. ייחודו של הרמב"ם בולט בהבנת הסיבה לשילוב הלכות אלו בהלכות שחיטה, הנובעת מתפיסתו הרחבה שמטרת מצוות רבות היא לחנך את האדם למידת הרחמים ולמנוע אכזריות כלפי בעלי חיים, תוך התחשבות בקשר הטבעי שבין אם לצאצאיה. גישות אחרות, כפי שמובא במקור, רואות במצוות השילוח מצוות "קום ועשה" שיש לקיימה בכל הזדמנות, גם אם לא נעשה איסור. הבנת המחלוקות הללו מאירה את עומקן של מצוות התורה ואת הרבדים השונים של פרשנותן