האם מותר לאכול מיד חלב אחרי בשר לאחר נקיון השיניים התותבות?

שאל השואל, מדובר באדם שיש לו שיניים תותבות והוא אכל בשר ועכשיו הוא רוצה לאכול גבינה. האם על ידי שהוא מחליף שיניים יהיה מותר לו לאכול גבינה בלי בלי להמתין שש שעות? או לא. ובכן, רבנו כתב בהלכה פרק שיעלות מאכלות אסורות הלכה כח. מי שאכל בשר בתחילה, בין בשר בהמה, בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישה ביניהן כדי שעורס הודעה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השיניים שנושר בקינוח. שני דברים למדנו בדברי רבנו. בגמרא נאמר שמי שאוכל בשר ורוצרו לאחר מכן לאכול גרינה. שוהה מסעודה לשעודה ולא בארו בגמרא מה זה מסעודה לסעודה ורבנו באר שהוא כמו שש שעות ואילו דבר נוסף שרבנו באר לא כתוב בגמרא למה אוכל בשר ואחר כך הוא לא רוצה לאכול גבינה שהוא שוהה מסעודה לסעודה שלפי רבנו זה שש שעות אומר רבנו מפני הבשר של בין השיניים שאין שר בקינוח ואז כשהואכל גבינה אזור הבשר בין השיניים והתערבב עםגבינה כשעדיין הוא בפה ויבלה בשר וגבינה מעורבבים ביחד וכאן המקום להזכיר שהתורה עשרה לא תבשל גדי בחלב אמו שלוש פעמים כתוב בתורה לא תבשל גדיב חלב עמו ולמדו חכמים א' אסור לבשל בשר בחלב ו אסור לאכול בשר בחלב גל אסור להנות מתבשיל של בשר וחלבשר שמתבשל בחלב בין כך ובין כך בכל המקרים התורה לא אסרה לאכול בשר ואחר כך חלב אלא התורה אכלה אסרה לאכול בשר שמעורב עם חלב לא בשר ואחר כך חלב כלומר מדין תורה מותר לאכול בשר ואחר כך חלב וגם הערבוב התורה לא עשרה אלא בדרך של בישול כלומר עברת הטעמים התמזגות החלב הבשר ביחד אבל אם אדם לוקח בשר ולוקח גבינה שלא בדרך של בישול, זה לא אסור מהתורה, זה אסור מדרבנן כי התורה עשרה בדרך של בישול. יוצא איפה שהאיסור לאכול גבינה אחרי שאכל בשר הוא איסור מדרבנן. ולמה הגזירה הזו, למה חכמים גזרו גזירה הזו? אומר רבנו בגלל בשר שבן השיניים. כי הרי בדרך ל בשר נתקע בין השיניים ואם הוא יאכל בלי קינוח יסודי אז עלול הוא שבשר יצא מבין השיניים ויתערבב עם הגבינה בעודות הה בתוך הבטן בתוך הבטן זה לא מעניין אותנו שמתערבב בשר בחלב אלא בעודו בפה שהרי אם יאכילו את האדם בשר בזונדה ומיד לאחר מכן יאכילו אותו גבינה בזונדה. דרך הטבך הגרון לא עבר כלום. כלום. ובבטן נמצא בשר וחלב יחד. הוא איננו עובר על שום איסור. לא עשרה תורה אלא כשהוא מכניס לפה בשר שמעורב וחלב בדרך בשול. ולפי חכמים גם שלא בדרך בשול עם הבשר מעורב בחלב. אז יוצא איפה שהגזירה של חכמים שמה יתערבב הבשר המחלב בפה ויאכל אותו. זה מה שחכין גזרו לפי רבנו. אולם חטור בנו של הראש רבנו יעקב בעל התורים אז הוא כותב את הדברים הבאים יורי דעה סימן פט הוא כותב אכל בשר לא שנה בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות. רבנו אמר כמו שש שעות. הוא אומר שהוא שש שעות ואפילו אם ש כשיעור אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו. כלומר נתאר לעצמנו שאדם ממתין שש שעות ועכשיו רוצה לאכול גבינה. ברמת העיקרון זה מותר. רק מה? אם הוא מרגיש שיש לו בין השניים בשר, יסלק את הבשר ואחר כך הוא על גבינה. וגם אם לא שלק, נניח, הוא מהר ולא שלק ואכל גבינה. וכאמור, בין החניכיים יש בשר, בין השניים יש בשר, אזי אחרי שש שעות הבשר הזה נקרא סרחון מסריח. ואפילו שלא לא כל כך מרגישים לכך. ולכן גבינה שיש הרבה בו היא איננה נאסרת. אז לכתחילה צריך לסלק את הבשר בין השיניים אבל בדיעבד זה לא נורא. כיוון שהבשר הזה שבן השניים לאחר שעה שלש שעות כבר הוא מסריח. אני ממשיך הלאה. אומר רבנו יעקב בעל התורים ובתוך הזמן אפילו אין אין בשר בין השיניים. אסור לפי שהבשר מוציא שומע. הוא מושך טעם עד זמן ארוך. כלומר, מה יהיה אם אין בשר בין השיניים? האם מותר לאכול גבינה בתוך שש שעות? אומר רבנו יעקב על התורים, לא. למה? כי בתוך הזמן הזה של שש שעות אפילו אין בשר בין השניים. אסור לאכול גבינה לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך. כלומר לא מבעיה שיש שומן של בשר בפה, אלא אפילו הבשר שבתוך הבטן עדיין מוציא טעם של בשר שמגיע לפה. ובתוך שש שעות אם האדם אוכל גבינה אפילו שאין לו בשר בין השיניים כיוון שעדיין עולה טע של בשר מהבשר שנמצא כבר בתוך הגוף. אז בגלל הטעם הזה של בשר שלא תערבב עם הגבינה, גזרו חכמים ועשרו. יוצא שצריכים להיות הבדלים בין הטעם של הרמב"ם ובין הטעם של התור. הרמב"ם נמד למה אסור גבינה אחרי בשר? בגלל בשר בין השיניים. אבל אם אין בשר בין השיניים מותר. אולי לא חילקו בגזירה, אבל ברמת העיקרון מותר. ולפי הטעם של רבנו יעקב על התורים, גם אם אין בשר בין השיניים אסור בגלל הטעם שנמשך מהבשר לכיוון הפה. ולפי זה אומר הטור, הטעם אם לא אכלו, ולפי זה הטעם, אם לא אכלו, אלא שלעשו לתינוק, אין צריך בכיוון שלא אכלו אינו מוציא טעם. כלומר אומר רבנו יעקב לשיטה שלי שהיא חולקת על הרמב"ם אם יש אמא לועשת בשר מרכחכת אותו ונותנת לאכול לתינוק בשר רך לעוז אז היא עצמה לא בולעת בשר אבל היא תוחנת בשיני הבשר. אז אף על פי שיש בין השיניים בשר, מאחר ואין בשר בתוך הבטן, אין מקור להעלאת טעם בשר כיוון שאין בשר בתוך הבטן. אז לפי שיטתו הוא אומר, בתוך שש שעות מותר לוות האמא שלא בלעה בשר, מותר לו אותה אמא לאכול גבינה. כיוון שאין מקור בשרי בבטן שמעלה טעם בשר לפה כדי שנאסור. כולה גדולה מאוד אבל הוא בכבודוב עצמו אומר את הטעם הזה אבל לפי הרמבם אם אישה אמא שלועשת בשר לתינוק מאחר ויש חשש של בשר בין השיניים אף על פי שלא בלאעה הרי כבר אסור לה לאכול בשר בתוך שש שעות הוא ממשיך ואומר והרמבם נתן טען לשיע משום בשר שבין השיניים ולפי דבריו לאחר ששה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השיניים ועל לועס לתינוק צריך להמתין בטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים בחומרי שתעמים התור אומר למרות שאני מקל באישה של עשה בשר לתינוק ולא בלעה מקל לה לאכול את ה את הגבינה בתוך שש שעות בניגוד לרמבם שעושר טוב לאחוז בחומרי שני הטעמים. כלומר אני אמליץ בפני תלמידי שיחשו לטעם של הרמב"ם ואישה שלו אפשר לתינוק אף על פי שלא בלאה את הבשר. צריך להמתין שש שעות. ומה זה חומרי שנת עמים? משמע שיש לרמב"ם גם כולה במקום של הטור. אין כולה. איפה יש להרמבם כולה בזמן? של לתור יש חומרה. כגון אם למשל אדם בולע בשר, לא לועס בשר אלא בולע בשר. אזי לפי הצור אסור לאכול גבינה בתוך שש שעות כי הבשר הזה מעלה טעם של בשר לתוך השש שעות. ולפי הרמבם מותר כיוון שאין בשר בין השיניים. אז אומר אומר ה אומר התור כדאי שתלמידי הרב יחששו לטעם שלי ויעשו לא ימלצתו אבל כאמור הלכו הפוסקים ומנו שורה של הבדלים בין שני הטעמים האלה אחת ההבדלים אומר ילקות יוסף במי שיש לו שיניים תותבות ואחר שאכל בשר מחליפן בשיניים אחרות נתאר לעצמנו שיש בן אדם שיש לו שיניים תותבות בשריות ויש לו שיניים תותבות חלביות לרב יכול להש לעצמו את הדבר הזה או שמנכה אותן הדי כתב שלדעת הרמבם אין צריך להמתין שש שעות ולדעת רש"י גם בחיי גבנה צריך להמתין שש שעות כלומר עלב דרבנו אדם אשר יש לו שיניים תותבות ואכל בשר אם נרצה לאכול גבינה, יוריד את השיניים האלה, את הטבות שבהן, אכל בשר, ואז יאכל גבינה גם בתוך שש שעות או יש אפשרות. ומי שניכר את שיניו עטב מיד לאחר שאכל בשר, לקח עוצץ, לקח מברשת שיניים, ממש עבר שן שן, עשה שיננית. הוא יודע לעשות שיננית ובתוך שש שעות יכול לאכול גרינה לפי רבנו אם צריך להמתין שש שעות שלדעת הרמבם אין צריך להמתין שש שעותה נכר הבשר יצירו מבין שיניו כי בשעה שתיים הוא אכל צהריים בשר בשעה הוא כבר היה אצל השיננית בשעה ארב הוא כבר אוכל גרינה כי אין עכשיו בין השיניים כלום כלום כלום אז לפי הרמבם מותר ולפי עטור אסור הנה ככן באמת יש הבדלים בין זה ובין זה אלא שכאן השואל עלול לתמוח ולומר העולם עד כדי כך יש הבדל בדבר הזה הרי לכאורה אסור גבינה אחרי בשר מה זה הדברים האלה שאחרי שעה כבר מותר התשובה הרי אנחנו אמרנו שבטן לא מעניין אותנו שמעור בבשר וחלב אלא כל הבעיה היא עם הפה וגם הבשר וחלב לא נאסר אלא בדרך בישול מן התורה ורק מדרבנן כשהם ביחד גם בלי בישול אסור אז לכן במקום שאין תערובת של בשר וחלב ממש אין גם לא בדרך בישול כי אין בשיניים כלום מה מקום לאסור יתרה מזו הרי בגמרא לא נאמר צמתין שש שעות אלא בגמרא נאמר משעודה לשעודה אומר ערמה בשולחן ערוך סימן פט סעיף א' ויש אומרים דין צריך להמתין ששעות רק מיד אם סילק וברך ברכת המזון מותר על ידי קינוח והדחה כלומר אומר ארמה אצלנו מה זה מסעודה לסעודה לא במרחק של סעודה לסעודה שזה שש שעות מסעודת בוקר לסעודת צהריים או מסעודת צהריים לסעודת ערב לא אלא אצלנו מה זה מסעודה לסעודה סעודה פורמלית. גמרת לאכול בשר, תברך את הברכה האחרונה, תקנח את הידיים, תקנח את הפה, תגיש הגשה חדשה, תברך מחדש. זה סעודה אחרת לגמרי. ואז אפילו בתוך דקות צבורות אחרי אכילת בשר יוכל לאכול גבינה. כך לפי לפי ארמה. ככה האשכנזים פסקו רבותיי בעקבות שיטת רבנו תם. זו שיטתם אלא שמוחר יותר שהם ראו את חכמי שרד מקפידים עוד בשש שעות אז התחילו מכוח מנהג לאסור לאיסור לא מידי והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת עושה לנו טובה שעה אחת כי מצד הדין משעודה משעודה מותר אז הוא אומר שעה אחת אנחנו נמתין אחרי אחר בשר אז כמובן יש עוד כאן כאלה שאומרים שלוש שעות יש כאלה שאומרים ארבע שעות אבל עליהם ודע שהשנזים פשוט אמרו מסעודה לסעודה פורמלית, לא במרחק מסעודה לסעודה. כך שאל נתפלא שיש מצבים שלפי הרמב"ם אפילו הוא המחמיר ואומר שצריך שש שעות אחרי בשר לאכול גבינה. אפילו הוא יתיר כגון אם הוא אכל בשיניים תותבות ועכשיו הוא אוכל גבינה בלי השיניים התותבות הבשריות. או גם לאחר שהתוודענו אל כל הנושא אפשר להתוודע לסעיף השלישי סעיף ג' בשולחן ערוך אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה והמתילה ביניהם אין העל הרשות אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה חובה לתולד הגה ושומן של בשר דינו כבשר עצמו ונהגו עכשיו לחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוט גדר וכולי כלומר מצד הדין אם אדם בשל אורז או תפח אדמה עם בשר והוציא את הבשר והשאיר את התפוח אדמה ואין בתפוח אדמה שום סיב של בשר ואין באורז שום סיב של בשר ועכשיו הוא אוכל את האורז ולאחר מכן רוצה לאכול גבינה לפי הטעם של רבנו ואפילו לפי הטעם של התור כאן יש כמה דעות ביניהם מותר מבחינה עקרונית לאכול גבינה אחרי תבשיל בשר אם לא היה סיב של בשר אלא רק מתבשל עם בשר ולכן אם אדם שתה מרק מרק בשרי מצד הדין היה מותר לאחר מכן לאכול גבינה, אבל זה מסוג השאלות שלא מורים כן. כלומר ידעממו אם הרב נשאל לא עונה כן או לא. כן כיוון ש שלא יפרצו גדר כי מצד הדין מותר. אם באנו לפי הטעם של בשר בין שניים אין כאן בשר בין שניים. אם באנו לטעם שנשאב מהבשר למעלה שרבנו ודאי לא יחשוש הטעם הזה על פייטור. אין כאן מה לחשוש. אז נכ כן הדין של גבינה אחרי בשר הוא גזירה של רבנן אבל יש לה פתחי קולות מהם ברמה עקרונית בלבד ולא ברמת המעשה ומהם אפילו ברמת המעשה רבי חני