האם ישנם נסיבות שניתן להתפלל תפילת תשלומין גם שלא לאחר תפילה הסמוכה לה?

שאל ושואל בדין תחילת תשלומים אם למשל לא התפלל מנחה ואז הוא מתפלל ערבית שתיים הראשונה ערבית והשנייה מנחה האם התפילה השנייה חייבת להיות סמוכה לראשונה ואם מילו סמוכה עד כמה הוא יכול להפסיק ויהיה מותר לו להשלים את התפילה השנייה. ובכן, קודם כל נתוודע אל הדין של תפילת תשלומים. פרק שלישי מהלכות תפילה הלכה ח טי כל מי שעבר עליו זמן תפילה ולא התפלל במזיד, אין לו תקנה ואינו משלם. כלומר, אדם שביטל תפילה במזיד, עבר זמנו, בטל קורבנו, עבר זמן תפילתו, בטלה תפילתו. לעומת זאת, חכמים באו לקראתו במקרה של שוגג או או תרדע כי נאמר בהלכה בשוגג או שהיה ענוס או תרוד משלם אותה תפילה בזמן תפילה הסמוכה להקדים תפילה אחרונה ואחריה נתפלל את התשלומים נשים לב טוב טוב לסוח שרבנו משלם אותה התפילה שאותה הוא חסיר. כלומר יש שני גדרים בתפילה. יש את הגדר תפילה בזמנה במובן שכמו שאמרו חכמים אברהם מתפלל שחרית, יצחק התפלל מנחה, יעקב התפלל ערבית. כלומר ששינוי העתים הללו וכן שינוי התנהלות האדם בשינוי העתים הללו יוצרת מציאות שהאדם ללשם בהתאם לשינוי העתים ושינוי ההתנהלות הללו גם בלי שום ציווי ולכן אברהם מתפלל שחרית בגלל כל השינוי העתים בתחילת ההתנהלות של האדם גם הם לא היה מצטווה בגלל ה הצורך הנפשי להתחבר לשם במציאות כזו יצחק התפלל מנחה שוב במנחה יש לזה משמעות בשני העתים בעצומה של התנהלות האדם העסקית או כל דבר אחר ואחר כך הערב גם לזה יש שינוי עתים ודפוסי התנהלות ואדם באופן טבעי מתפלל כמו יעקב אבינו אבל יש גדר של חיוב אברהם לא היה חייב יצחק לא היה חייב יעקב היה חייב לא היה חייב אבל אנחנו מאז מעמד הר סיני מצבלנו מן התורה לתפלל תפילה אחת ביום אבל חכמי ישראל חילו אותנו במספר תבילות, בנוסחי תבלות א יש לנו שחרית מנחה ערבית, יש גם מוסף, כ יוצא בזה. אז יש גדר של חובה. אם אדם הפסיד את ההזדמנות היקרה, החשובה הזאת, שהאדם מתפלל תפילה בזמנה מתוך התחברות טבעית לאלוהיו, לפחות לפחות על יקר ראש בחיוב, כי אם תעזבן יום יומיים עזבקה אם האדם עבר עבירה בשנה בה הותר לו כדי לא ליצור מצב שיצר הרע משתלט על האדם והנה הוא ביטל עוד מצווה ואחר כך עוד מצווה כבר מתקררת נפשו בעניין הזה אז הו אותו חכמים בתשלומים לטובתו כדי שלא יפרו עול מעליו שידע חוב זה חוב וצריך לשלם אבל זה גם זכות. זה חוב וגם זכות. משום כך הגבילו אותו באפשרות לשלם תשלומים כאילו כאילו הוא שלם את זה בזמן. זה לא אותו דבר אבל כאילו. ואמרו במידה והיה שוגג, לא נביא או אנוס או תרוד. משלם אותה תפילה בזמן תפילה הסמוכה לה. בזמן התפילה הסמוכה לה. על ה מילים הללו אנחנו עוד נתעכב בהמשך הוא מקדים תפילה אחרונה ואחריה מתפלל את התשלומים כיוון שתפילה בזמנה אין יותר טוב ממנה אז מקדים את התפילה בזמנה ואחר כך את התשלומים כד טעה ולא התפלל שחרית עד שעבר חצי יום שאז כבר הגיע זמן מנחה תפלל מנחה שתיים הראשונה תפילת מנחה והשנייה תשלומי שחרית טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתיים הראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה טע התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתיים ראשונה שחרית או שנייה תשומה ערבית טעה ולא התפלל לא תפילה זאת ולא תפילה סמוכה רעה אינו משלם אלא אחרונה בלבד כיצד טעב לא התפלל שחרית ולא מנחה ועכשיו הגיע ערבית אין תשלומים לשחרית הוועיל ועבר זמן מנחה שזהו הזמן שאפשרי להשלים את את התבילת שחרית אם גם בזמן שנתנו לו להשלים לא השלים הפשיד מתפלל ערבית שתיים ראשונה ערבית ואחרונה תשלומי מחה אבל משחרית כבר אין תשלומים אבל שחרית אין לה תשלומים שכבר עבר זמנה וכן שאר תפילות על זה סיגרבד ואמר אמר אברהם ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו. כלומר אני רואה בדברי הרמב"ם שהוא מגדיל את האפשרות לשלם במידה ותעה ולא התפלל רק בזמן התפילה הסמוכה. לא יותר. ולפי כך אמר שחרית אין לה תשלומים שכבר עבר זמנה. אומר הרב דעת יחידית היא לא. זה דעת מאו. דעת רבנו זה דעת יחידית. מפני שראה את העניין בסמוכין משחרית למנחה ומנחה לערבית ומערבית לשחרית כפי שנאמר בגמרא אז הרב משים את הרמב"ם שקראת הגמרא ככה בקלילות בפשטות נכון הגמרא אמרה משחרית מנחה מנחה לערבית מערבית שחרית אבל לא שהיא קבעה מסמרות שאלה הזמנים אין זולתם ואני אין לי להורות בה לא אשתו ולא יתר כלומר אם אדם למשל לא תפלל שחרית לא ישלים אותה במנחה בערבית אין חיוב אבל אין אסור אין יותר אתה רוצה להשלים בערבית גם מנחה וגם שחרית למה לא כך אומר הרב אבל אני אומר אם נזכר בסמוכה ולא השלים אם גם בתפילת מנחה נזכר בשמוכה כלומר שהוא לא עדיין לא התפלל שחרית ולא השלים אמר אחר כך השלים ונתרד אה פעמיים רשלנות זה כמו מזיד אז לא ניתן לו להשלים בפעם השנייה אבל אם לא נזכר במנחה, לא שכח שחרית, היה צריך להשלים במנחה, לא השלים במנחה והגיע ערבית, הוא יכול להשלים בערבית את שחרית, רק אם הייתה רשלנות כפולה כבר לא ניתן לו. כך הרמד אומר. ובאמת יש דעות מדעות שונות בעניין של השלמת התפילה. עד מתי במידה והוא שכח או נטרד או היה אנוס. כי יש שאומרים שחולה וענוס אפילו שלושה שלושה עתים, אבל לא ניכנס לכל השיטות. נכון מאוד שתפילת ההשלמה עושים אותה לתפילה שהגיע זמנה. למשל שכח להתפלל שחרית והגיע מנחה, מתפלל ראשונה מנחה ואחר כך מתפלל שחרית. אה ה שתי התפילות נועדה כדי לא לגרום למצב כזה שעוד פעם יתרד ועוד פעם ישכח את את התשומן של שחרית. אבל זה לא אומר שאם אדם לא התפלל סמוך למנחה יניח בפרק זמן של כדי לוחמיל או משהו היה הפסק מה שנקרא בין מנחה אחרי מנחה אם עשה עסק זה לא אומר שהוא הפסיד את התשלומים של שחרית נכון משמיחים בגלל שלא התרשל עוד פעם אבל היה ונאנס ולאכל להסמיך נאנס יש לו את אפשרות התשלומים במשך כל הזמן של התפילה הבאה נסבי שכח להתפלל שחרית והתפלל מנחה מיד איך שכבר אחרי חצות היום התפלל מנחה ולא יכל להסמיך לה תפילת שחרית כתשלומים בגלל שהוא נתרג את האפשרות להשלים תפילת שחרית במשך כל זמן מנחה עד ערבי וכך מניח שכח להתפלל מנחה והגיע זמן ערבית ראשונה מתפלל ערבית והשנייה מצמיך לה את תפילת מנחק תשלומי תפילת מנחה נאנס או נתרד ולא יכל להתפלל ערבית כתשלומין א ערבית פעמיים פעם שנייה בשביל תשלומין של מנחה יש לו זמן להשלים את תפילת מנחה במשך כל זמנה של ערבית כלומר עד עלות השחר זהו העיקרון להשמיך כן כי זה טוב שלא ישכח לא יתרט שנית לא ישמיך יש לו זמן ומהלך כל זמן התפילה השמוכה זה מה שאמר רבנו בהלכה ח, כל מי שעבר עליו תפילה ולא התפלל במזיד, אין לו תקנה ואינו משלם. בשוגג או שהיה ענוס או טרוד, משלם אותה תפילה בזמן תפילה סמוכה לה. הוא מקדים תפילה אחרונה ואחריה מתפלל את התשלומים. ולא אמר שהסמיכות היא מעכבת ושאם הפסיק בין שתי התפילות זה לעקובה. רבנו לא אמר דבר כזה, אלא משלם אותה תפילה בזמן תפילה הסמוכה לה. כלומר במשך כל הזמן של התפילה הסמוכה לה. זה מה שנראה לנו בהחלכה. להשיב לשואל שלהסמיך זה רצוי. לא הסמיך יש לו את הזמן של כל התפילה סמוכה ל רבי חני