הגיע זמן מנחה גדולה, האם מותר לאכול ארוחת צהרים לפני התפילה?

שואל מה הוא לאכול ארוחת צהריים למרות שכבר הגיע זמן מנחה גדולה האם יתפלל יחיד כי עדיין אין לו מניין למנחה גדולה והוא רוצה לאכול או שמה יאכל ובין כך ובין כך הוא תפלל מנחה קטנה במניין הקבוע שיש לו בבית הכנסת שלו. ובכן, במשנה במסכת שבת נאמר, "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפל ולא יכנס לא למרחץ ולא בבורסק ולא לאכול ולא לדון והם התחילו אין מספיקים. כלומר, אחד הדברים שאסרו חכמים שלא לעשות סמוך למנחה הוא לאכול. ואם התחילו אין מפסיקים. שואלים בגמרא בדף ט עמוד בדף י עמוד א' במסכת שבת ה סמוך למנחה. לאיזה מנחה מתכוונים? שאומרים שאסור לאכול סמוך למנחה אי למה למנחה גדולה אמה היא לא ההקשהות ביום טובה כלומר אם מדובר ברמחה גדולה למה אסור הרי יש עוד זמן ארוך מאוד עד הערב שיאכל ואחר כך יתפלל אין שום בעיה אלא סמוך למנחה קטנה אם נפרש את המשנה שהכוונה שאסור לאכול סמוך למנחה קטנה אז נשא את שאלה למה כתוב במשנה אם התחילו אין מפסיקים אדרבה הרי הזמן יעבור כי זה כבר סמוך ללילה שיפסיקו את האוכל ויתפללו נאמרת תבקתד רבי יהושע בן לוי ואמר רבי יהושע בן לוי כיוון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם שיטאום כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה כלומר לפי רבי יהושע בן לוי לא רק שאסור לאכול לפני המ אסור אפילו לטעום טעימה אסורה והמשנה זו שעוסרת אכילה מהבה לכאור הסתירה רבי יושע בן נביא אומרת הגמרא לא לעולם סמוך למחה גדולה כלומר המשנה מתכוונת למנחה גדולה שאפסול לאכול סמוך במנחה גדולה ובתספורת בנל עשה ולא למרחק לכולם מלצד מרחץ ולא לבורסקה לבורסקה גדולה ולא לאכול בשעודה גדולה כלומר הכוונה מה שהחז"ל אסרו אכילה הכוונה היא איסור אכילה גדולה אז לפני מנחה גדולה אסור לאכול אכילה גדולה א בכוונה אינני מתחיל בדברי רבנו אני בכוונה מתחיל בדברי השולחן ערוך כדי להראות את הלבטים שיש ברמה בעניין זה. ולאחר מכן הגש לדברי רבנו. בשולחן ערוך אור החיים סימן א לב סעיף ב' נאמר: "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקה ולא לדין ולא לאכול אפילו עודה קטנה שאפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. כלומר, מרן גילה את דעתו שהאיסור לאכול הוא לפני מנחה גדורה, כל שכן לפני מנחה קטנה ולא עוד אלא אפילו סעודה קטנה. למרות שלכאורה בגמרא משמע סעודה גדולה. ואם התחיל ואחד מכל אלו, אינו מפסיק. והוא שיהיה שות ביום ל אחר שיגמור סעודתו כי בסעודה במנחה גדולה אין בעיה יש עוד זמן אבל הדין הזה הוא גם למנחה גדולה וגם למנחה קטנה מנחה קטנה מוצא לנכון מרן לעיר שאם התחיל לא יפסיק חמלה שיש לו זמן עוד להתפלל מנחה אבל אם לא יהיה לו זמן להתפלל מנחה מפסיק את האוכל ומתפלל מנחה רמה אומר באותו סעיר הגב ויש חולקים הוא סביר עלהוא סעודה קטנה מותר רק סעודה גדולה עשו לפני מנחה אבל סעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בשעודת נישואין או מילה כלומר הוא מבחין בין סעודה לסעודה בין סעודה גדולה לסעודה גדולה גם אם אתה אוכל כאדם פרטי את הסעודה הרגילה שלך שהיא סעודת צובע לפי הרמה אין איסור לפי הדעה שהוא מביא אלא מה זה נקרא אצלו סעודה גדולה סעודת מצווה סעודת נישואים סעודת מילה זה נקרא סעודה גדולה זה אסור לפני מנחה ויש אומרים שאפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שר הוא אומר בכלל יש טוענים על כל הבעיה שמה ימשך באכילתו יעבור הזמן זה בכלל לא רלוונטי לשעודה גדולה למחה גדולה כי הן עוד היום גדול הוא יכול אפילו סעודת מצווה ואפילו עוד מילה לעשות לפני מנחה גדולה כי יש לו עוד זמן כל האיסור הוא רק לפני מנחה קטנה כלומר הרמה מאוד מאוד מתלבט בקביעת האיסור וכנראה מודע לכך שקשה לבני אדם לשמור את הדין הזה ולכן הוב של מגוון של דעות שמהם ניתן לפתוח פתחים להיתר לנוכח המציאות שבני אדם באים רוצים לאכול ויש להם בעיה יש להם תפילת מנחה מה יעשו ולכן הוא נתן את הפתחים הפתחים השונים שאם נאמר לפני מנחה גדולה שהיצור לפני מנחה גדולה אולי דווקא הכוונה שעודה גדולה סעודת נשואין סעודת מצווה זה אסור או נאמר שבכלל כל האיסור הוא רק לפני מנחה קטנה ויש אומרים בסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שר ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בשעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובשעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטער משום דע עכשיו קוראן לבית הכנסת לא חיישינן דלמה יפשח ולא יתפלל כלומר הרי בימינו אומר הרמה יש מניינים קבועים בית הכנסת יש מי שמכריז ואומר מנחה מנחה שחרית שחרית קוראים לבית הכנסת לא חייש על שמה אפשר ולא התפלל כי יש מי שמזכיר לו מי הוא בשעודה גדולה יש לחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה כלומר למרות כל הקולות שהוא הקל אבל בסעודה גדולה דהיינו שהוא כבר בערב דעתו שסעודה גדולה זה סעודת נישואין אפ אפילו לפני מנחה גדולה צריך להחמיר ולא לאכול סעודה גדולה ואפילו אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה בשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל הורתם לדעת אלו לבתים גדולים מאוד עברו על ארמה לנוכח המציאות המציאות הקשה עכשיו נסורנ נראה את דברי רבנו כיצד הוא פסק להלכה פרק שישי מהלכות תפילה הלכה ד' וה אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית. הרמבם כדרכו הולך מנקל לכבד. תפילת שחרית היא התפילה הכי הכי חמורה. כיוון שאדם מתעורר בבוקר עכשיו צריך להיזהר לפני שאתה מתפלל על דמך לא תאכלו על הדם. אבל לטעום אסור. למה? קודם כל תתפלל על דמך. עוד לא התפללת לא תאכלו על אדם אז אפילו לטעום כלום אסור לו לפני שחרית וכן לא ישקים לפת החבר או לשאול בשלמה קודם שיתפלל תפילת שחרית ולא יצא לדרך קודם שיתפלל אבל טועם ועושה מלאכה קודם מוסף וקודם מנחה כבר אנחנו רואים שהרמבם משווה מוסף במנחה הרי מוסף זמנו לפני מנחה אבל בסופו של דבר עד הערב במנחה עד הערב אז והוא משווה את שניהם ביחד. כלומר הוא כבר מדבר על מחה גדולה ועוד מעט יאמר את הדברים במבורש אבל הוא רואה שתי דרגות דרגה של שחרית ודרגה של מוסף ומנחה לפני מוסב ומנחה טעימה מותר שזה עד כבצה מעל לזה אסור אבל אינו סועט סמוך למנחה ועדיין לא באר איזה מנחה ואז הוא פותח ואומר הלכה היא כיוון שהגיע סמוך כיוון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמה תעלף ויבטל מן התפילה ולא לאכול אפילו אכילת ארי שמשך באכילה הנה כן רבנו מגלה את דעתו שהאיסור לאכול הוא אפילו לפני מנחה גדולה זה הגזירה של חכמים גזירה של חכמים ולא רק אכילה רגילה אלא אפילו אכילת עריי ראו גם ראו את הפער העצום בין רבנו ובין הרמה ועוד שהרמה מנסה לומר מה זה מה זה סעודה גדולה זה לא סע סעודה רגילה של בן אדם שעילת סובע של בן אדם אלא זה סעודת נישואין זה סעודה מיוחדת במינה הרי רבנו אומר לא סעודה גדולה זה אכילת עריי כבר כשלוש ביצים כשתי ביצים למרות שעדיין זה לא כל סעודתו גם זה אסור שמה ימשך יוצא איפה לפי רבנו אין צל של ספק שאסור לאכול אפילו אכילת ערי לפני מנחה גדולה מורי מעיר שבתימן בכוונה עשו סעודות מצווה הרבה זמן לפני מנחה גדולה כדי שלא יתחייבו בתפילה שאם הגיע הזמן אז יתפללו מנחה ואחר כך יאכלו אמנם יכול הדוחק לומר שמה מדובר בסעודת מצווה כמו שהרמה אומר שהיא סעודה גדולה באופן מיוחד אבל כבר ראינו שבדברי רבנו שאכן באמת סעודה גדולה זה הסעודה רגילה של בן אדם שאפילו אכילת ערי אסרו שמה ימשך יוצא איפה דבר אחד ברור לנו אסור לאכול לפני מחה גדולה אפילו אכילת עריי דבר שני ברור לנו שאם יש ציבור הוא מתכונן לסעוד והגיע זמן תפילת מנחה גדולה יתפללו ואחר כך יאכלו. עכשיו לגבי דינו של היחיד, מה דינו של היחיד? האם יתפלל מנחה ביחיד? כי עוד אין לו מניין ואחר כך יאכל בא יאכל לפני מנחה גדולה? או כיוון שאין לו מניין ויהיה לו מניין במנחה קטנה והוא קבוע באותו מניין, יאכל כעת את הארוחה לפני מנחה גדולה וישמוך על התפילה שיעשה שיתפלל יותר מאוחר. מבחינת דקדוק ההלכה שכתוב כיוון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס לא יאכל משמע שזה מופנה אפילו על היחיד לכאורה באמת הגזרות האלה מאוד מאוד תמוות אם אנחנו מדברים מנחה גדולה, ישר זמן ארוך עד הלילה. ובכל זאת אנחנו רואים שחז"ל גזרו אפילו שהיה מרחב גדול מאוד. למה? כי היה דרכם לאכול ולשתות. ולכן הייתה מציאות כזו שהוא ימשך. כיוון שכן כשגזרו גזירה לא חילקו לא בין יחיד לבין רבים. אז לפי העמיתה של של תורה יחיד צריך להתפלל יחיד אם אין לו מניין אם יש לו מניין שיתפלל מניין ואחר כך יכול אבל אם לא יחיד יתפלל יחיד ואחר כך יאכל את ה את הסעודה אבל למרות שזהו הדין אם מדובר באקראיות זהו הדין אם מדובר בקבע דהיינו תמיד שאדם בא וזה זמנו להרוחת צהריים. נראה לנו שאף על פי שלא נתפרש הדבר בדברי רבנו כדי לגרום לכך שהאדם לא יתרגל להיבטל מלהתפלל במניין. מאחר ויש לו מניין קבוע והוא קבוע להתפלל במניין קבוע בתפילת בתפילת מנחה קטנה. אז יאכל צהריים וישמוך על כך על דברי הרמה שיש לו מן הקבוע והוא לא ישל אז הנה כיכן מבחינת הדין אנחנו מצדדים שרבנו לא חילקוהי גזירה שלא נתנו בה שיעורים אבל כאמור כיוון שרבנו מדבר אומר לא יאכל לא יכנס אז ניתן לבוא לומר על דרך ההזדמן אבל אם הוא עושה את זה בקביעות ואין לו מניין קבוע נראה לנו הוראה מיוחדת שיטחה את התפילה למנחה למניין הקבוע רבי חמ