מדוע יהודי תימן נוהגים לומר קטעי סליחות בארמית גם שלא בציבור, בניגוד לפסיקת השו"ע?
והרי בתלמוד נאמר "שאין מלאכי השרת מכירים ארמית"? ומי יסייע, לפי רש"י, להכניס תפילת האדם לפנים מן הפרגוד?
האם כולם מסכימים עם פרוש רש"י למימרה זו, והרי מלאכי השרת קורין מחשבתו של האדם? (קושית בעלי התוספות)
כיצד יפרש הרמב"ם את אימרת חז"ל זו ומדוע לא מנה בדברים המעכבים את התפילה את המתפלל שלא בלשון הקודש?